אף על פי, אדם במערומיו

חיים לזר-ליטאי, מתוך הספר: אף על פי – ספר עליה ב', תל אביב 1957

 אדם במערומיו

החיים באוניה הם כעת בבחינת גיהנום של מטה. האדם מתגלה לעיני חברו בכל מערומיו. אין מנוס מפני המגע ההדוק שבין נוסע לנוסע, מפני הצפיפות הבלתי נמנעת, צפיפות פיסית ורוחנית. מזרון במזרון נוגע, גוף בגוף מתחכך. אם תרצה או לא תרצה אתה רואה את אותן הפנים יום יום, שעה שעה באולם השינה, בשעת האוכל ובכל אשר תפנה. סופו של הנוסע שהוא מכיר את הכל, והכל מכירים אותו. אין אדם יכול להסוות את אופיו האמיתי ובעל כורחו יבוא לידי התנגשות עם האופי הנוגד של חברו. כל אחד מהם נעקר מעולמו הפרטי ואנוס הוא לחיות את חיי הציבור. העצבים המתוחים והמרוטים מביאים לידי התפרצויות מתמידות בשל דברים של מה בכך, בשל מילה בלתי זהירה. תנועה שלא נתפרשה כהלכה וקריצת עין בלתי זהירה, כל אותם הדברים הטפלים נעשים פתאום עיקר. כיצד יכול אדם לשמור על צלם האלוהים שבו, כיצד הוא יכול להוסיף ולאהוב את חבריו הדחוסים יחד עמו מתחת לסיפון והנושמים לקרבם את כל הריחות הרעים הנישאים בהחלל אווירו של האולם? וכיצד יחיו בשלום יוצאי צ'כוסלובקיה עם יוצאי פולין, ואיך ישלימו נוסעי "ג'פו", שלא ידעו דוחק ומחסור, מחלות וצמא עם נוסעי "קאטינא", שהתנסו בכל אלה? מריבות וויכוחים אין סופיים מתנהלים בין הנוסעים, מריבות על התור לקבלת אוכל, על התור לבתי השימוש, שהזדנב באופן מתמיד במשך כל שעות היממה, על טיב האוכל וטעמו; שעה שאנשי "קאטינא" בלעו את המנות כהרף עין, בחלו אנשי "ג'פו" בתבשיל שחולק להם; שעה שאנשי "קאטינא" שתו את המים במשורה ושמרו על כל טיפה שלא תישפך לריק, נהגו אנשי "ג'פו" במים בבזבזנות יתירה ודרשו מים מתוקים לא רק לשטיפת שיניים אלא גם לגילוח, לרחצה ולכביסה; שעה שאנשי "קאטינא" היו רגילים למלא את התפקידים שהוטלו עליהם בצייתנות ובמשמעת, סירבו אנשי "ג'פו" למלא תפקיד כלשהו, בין אם זה בתורנות מטבח או ניקוי האולם או ניקוי בתי השימוש, אף שהוזהרו כי ההתרשלות בשמירה על הנקיון עלולה לגרום למחלות ומגיפות; ובעוד שאנשי "ג'פו" טוענים שהודות למזונם אין אנשי "קאטינא" גוועים ברעב – טענו האחרונים שרק הודות להם אנשי "ג'פו" עדיין בין החיים – ולא היה סוף לוויכוחים ולא היה קץ למרידות בין אדם לחברו ובין קבוצה לחברתה. אין ספק, שלולא מאות הבית"רים שנמנו על אנשי המשמר ושומרי הסדר היו העניינים מסתיים באסון.

את העצבנות הכללית הגבירה העובדה ש"קאטינא" הוסיפה לעגון במקום. משך יומיים עסקה אוניית הגרר בתיקון המכונות. לאחר מכן טען רב החובל שאין האוניה יכולה להתקרב לחופי הארץ, כיוון שהיא מוכרת למשמר החופים הבריטי והסוכנים הבריטיים יעקבו אחריה בכל נמלי הים התיכון. ושוב התכנסה התייעצות מפקדים, שהחליטו לשנות את צבעה של האוניה ואת שמה. כעת שמה של האוניה הוא "אנדיקלא". פעולה זו גם דורשת זמן, ולאחר מכן – הציפיה לידיעה מן הארץ, בדבר המועד שבו יחכו לבואם. השתהותם במקום עוררה בין הנוסעים ניחושים ופירושים שונים, שמועות זדון הופצו ביניהם ושוב נתקהלו בהמוניהם ואיימו במרד גלוי. דוקטור פאול מופיע שוב בין הנאספים ומוכיח אותם על פניהם על התנהגותם חסרת האחריות. הוא מודיע להם ברורות שכל עוד האחריות לחייהם של מספר כה גדול של נוסעים מוטלת עליו הוא ינהג ביד חזקה כלפי כל אלה שינסו לשבש את סדר החיים הקיים, שהוא הכרחי לשם שמירה על בריאותם וכדי להביא את המסע האומלל לסיומו המוצלח.

אפס, דבריו  נבלעים בהמולה הגדולה שנשתררה מחדש. קריאות ביניים משסעות את נאומו, צעקות וגידופים מכל הצדדים ולפתע נע כל ההמון לעבר גשר הפיקוד, שמעליו נושא דוקטור פאול את דבריו. פניהם המשולהבים ויצריהם המתגעשים אינם מנבאים טובות.

בראות אנשי "קאטינא" את מפקדם נתון בצרה, מיהרו לעזרתו והסתערו אל מול פני המאיימים. נתחוללו תגרות ידיים, הנשים פרצו בבכי מר והילדים יללו בקול, והמבוגרים כולם נכנסו לפעולה – אלה כמתקוטטים, ואלה כמפרידים בין הנצים, אנדרלמוסיה ואנרכיה נשתררו בכל.

תיגרה זו עשויה היתה להיגמר בכל רע, אלמלא ביקש הפיקוד את עזרת רב החובל. הוא ציווה על מלחיו להתיז מים על המתקוטטים, וסילוני המים שניתזו ממספר צינורות בבת אחת אילצו את הנוסעים לפנות את הסיפון ולבקש מפלט איש איש במקומו. עתה היו הכל עסוקים אך בעצמם, בהחלפת בגדיהם הרטובים ובנסיון לשכוח את מראות האימים על הסיפון.

למחרת הגיע המברק המקווה. מן הארץ מודיעים שנשלחו לאוניה מצרכי מזון ושמצפים לבואה בעוד ארבעה ימים. השמחה באוניה היתה רבה. הנוסעים החלו נוהרים לסיפון כדי להיוודע יותר פרטים ומתוך כך נתלכדו מעגלי רוקדים וקולות שירה בקעו מפיהם – מחזה נדיר באוניה.

בשעות הצהרים הגיעה ל"קאטינא" ספינת דייגים והחלה לפרוק מצרכי מזון שונים, לחם, אורז, ירקות ושימורים, שנועדו להספיק לשבוע ימים. בלילה הורם העוגן והאוניה הפליגה סוף סוף לדרכה.

בהתקרבם לארץ החלו ההכנות לירידה. הפיקוד ארגן קבוצות חותרים נבחרות שנשאו את השם "גדוד בן-יוסף". קבוצות אלו הודרכו איך לנהוג בשעת הורדת האנשים, וכן במקרה שתפתיעם סירת משטרה. דובר על שתי אפשרויות; האחת, שהאוניה תתקדם במלוא מהירותה לקראת הסירה, תתנקש בה ותטביעה על יושביה, והשניה – שאם תצליח המשטרה לעלות על סיפון האוניה, הרי יש לאסור את השוטרים ולהחזיקם במעצר עד רדת אחרון העולים לחוף.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות