אף על פי, בצל דגל שחור
חיים לזר-ליטאי, מתוך הספר: אף על פי – ספר עליה ב', תל אביב 1957
בצל דגל שחור
זה שלושה ימים סובבת "קאטינא" בסביבות קפריסין ומצפה לבואה של "ארטימיסיה", אך לשוא. בינתיים מופיעים מטוסים בריטיים החגים מעל לאוניה ומצלמים אותה. מצבה של "קאטינא" הוא חמור: נותק הקשר עם הארץ ועם מרכז העליה באירופה וגם מלאי המזון אזל, כי כשהופיעה לראשונה "ארטימיסיה" ועמה התקווה להגיע בעוד יום יומיים לארץ – הותרה הרצועה ובוטל קיצוב המזון. ועתה אנה הם באים?
הפיקוד מחליט לחזור לחופי יוון. קהל הנוסעים רוגש ורוגז. כה קרובים היו למטרה, ועתה?… הפיקוד מגיב בהחמרת המשמעת. אמצעי זהירות מיוחדים ננקטים לנוכח מעשי התגרותם של המלחים, המתחילים להיטפל לנשים באוניה. אחד המלחים מת לפני ימים מספר ממחלת מין, ואם לא יעמדו על המשמר, מי יודע לאן יגיעו. הוטל איפוא איסור חמור לקיים מגע כלשהו עם אנשי הצוות. על המלחים אוסרים להתהלך בלילה בקרבת הנוסעים. הם רוגזים ומאיימים במעשי נקם. באחד הלילות נתפס מלח בנסותו לגנוב תפוחי אדמה ממחסן המזונות. אנשי המשמר של העולים מרביצים בו מכות נאמנות. המתיחות באוניה מגיעה לשיאה ורב החובל מתרה באנשיו שלא להתגרות בנוסעים מרי הנפש, בכל מקרה של התנגשות עם אנשי הצוות נוהג דוקטור פאול לערוך על הסיפון מסדר של מאות הבית"רים ו"הפגנת כוח" זו יש לה תמיד השפעה מרגיעה על אנשי הצוות…
דומה שהעניינים חזרו למסלולם והנוסעים שוב צופים בתקווה לקראת העתיד. אולם הגורל רצה אחרת.
יום אחד נופל למשכב בית"רי בן תשע-עשרה מווינה, דרוקר שמו. הרופאים שהובהלו קובעים שוב דלקת קרום המוח. לא עברו שלושה ימים ודרוקר מחזיר נשמתו לבוראו. דבר מותו נשמר בסוד. יודעים על כך רק שמונה-עשרה אנשים מן המקורבים ביותר. במעטה הלילה מורידים את גופתו למצולות. מישהו נזכר כי בשעת מסדר השיירה בתחנת הרכבת בברין, לאחר שניתנו כל ההסברות הדרושות בדבר הנסיעה, שאל המפקד אם יש שאלות. ואז הרים דרוקר את ידו ושאל: "אם ימות מישהו בדרך, באיזה אופן יודיעו למשפחתו?"
שאל, המסכן, ולא ידע ששאלה גורלית נפלטה מפיו.
עוד הם מתאבלים על דרוקר – וצעיר שני, שיינפלד שמו, בן תשע-עשרה, גם הוא בית"רי מווינה, חלה. שוב דלקת קרום המוח. המצב חמור מאד – כיצד יעצרו את המגיפה? הרופאים מתייעצים ומטכסים עצה. לדעתם חיי הצפיפות מתחת לסיפון והאוויר הדחוס הם גורם רציני להתפשטות המחלה. הוחלט לפרק במספר מקומות את הסיפון. הסיסמה "אוויר-אוויר" נישאת פי כל, מפרקים מספר קרשים במקום זה ואחר רב החובל אינו מוחה בידם. אולם כל זה אין בו כדי להציל את שיינפלד ממוות. הפעם הקבורה היא פומבית. על הסיפון נערך מסדר של הבית"רים, גופתו מורדת הימה לקול בכיים של כל הנוסעים.
רב החובל דורש לדקור סכין בלבם של המתים באוניה לפני שגופתם מוטלת הימה, שאם לא כן מפריעה – בהתאם לאמונת הספנים – נשמתו של המת את מנוחת המלחים, אך פאול מסרב בתוקף להענות לו.
מותם של שני הצעירים תוך שבוע אחד נוסך על הנוסעים דכאון ויאוש. ועל כך נוסף הקיצוב החמור במצרכי מזון. המנה לכל נוסע היא לימון אחד, חתיכת סוכר קטנה ותה המבושל ממים מלוחים. רק החולים והחלשים מקבלים מרק. משארית הקמח השמור עדיין במחסן אופים מין לחם פרימיטיבי חסר טעם, ובחלקו של כל אחד נופל כזית ממנו, השקט שבדכאון טומן בחובו סכנת התפרצות. בין הנוסעים מספר אנשים, שהמשטרה הרומנית דרשה להעלותם על האוניה לפני הפלגתה מקונסטנצה. הם אנשי העולם התחתון המנצלים כל הזדמנות להסית את הנוסעים ולעורר שערוריות. הפיקוד רואה איפוא צורך להחמיר עוד יותר את המשמעת. המשמרות הממונים על הסדר נצטוו להגיב על כל התפרצות בחריפות, למען ישמעו וייראו.
על תורן האוניה מונף דגל שחור, לאות היכר שמתחוללת בה מחלה מתדבקת, כל הנמלים סגורים בפניה. דוקטור פעול מבין שכל החומרות שהנהיגן עשויות אמנם לסייע לשמירת הסדר באוניה, אבל אין בכוחן להושיע. מן ההכרח למצוא פתרון לשתי הבעיות הדחופות ביותר – יש להשיג מזון ומים מתוקים וליצור קשר עם מרכז העליה באירופה או עם הארץ. אם לא יצליח בכך, צפוי אובדן לאוניה ולאנשיה. דוקטור פאול לוקח דברים עם רב החובל ודורש שיורידו באחד מחופי יוון. רב החובל מסרב, כי מצא פה מקום לסחוט כספים מאת הנוסעים. בקרבת חוף קאלאמאיקה עולה ל"קאטינא" היווני דאוואריס בעל האוניה. הוא שומע מפי פאול על מצבם הנואש, מניד בראשו כאות השתתפות, אולם גם הוא מתנגד לירידתו של פאול. הוא טוען שאין האוניה יכולה להתקרב יתר על המידה לחופי יוון, כיוון שכל המלחים מעורבים בהברחת נשק לספרד והוצאו נגדם פקודות מאסר. ברגע שיופיעו במים הטריטוריאליים של יוון – ייאסרו. דאוואריס מבטיח אמנם למסור על מצבם לשוכרי האוניה, אולם יחד עם זה הוא מביע ספק אם העזרה תהיה מהירה די הצורך. דוקטור פאול למד מדבריו שאין תוכו כברו. נראה שגם דאוואריס נושא עיניו לכסף, גם הוא מצא פה מקום לסחיטה, ופאול מחליט בלבו לסכל את מזימתו.