אף על פי, ושוב אכזבה

חיים לזר-ליטאי, מתוך הספר: אף על פי – ספר עליה ב', תל אביב 1957

 ושוב אכזבה

עם בוא הערב היה שוב הכל מוכן לירידה. הפעם לבשו האנשים את כל הניתן ללבוש. בלילה הקודם, כאשר עבודת ההורדה התמהמה, הגיעה פקודה מן החוף לא לקחת תרמילים ולהשאירם באוניה עד אשר יסיימו את הורדת כל האנשים. בראותם שכל התרמילים נשארו על הסיפון וספק אם יגיעו אי פעם לבעליהם, השתדלו האנשים להרבות ככל האפשר בלבוש, איש לא רצה לוותר על רכושו הדל. דבר זה הגביל את כושר התנועה של האנשים, ועלול היה להיות תקלה רצינית בזמן ההורדה – לא היתה הורדה…

מן החוף ניתן האיתות המוסכם. האוניה התקדמה לחוף. אך בטרם הספיקה להשליך עוגן, ניתכה עליה לפתע אש רובים ומכונות יריה. רב החובל הפנה את האוניה בסיבוב חד וברח ללב ים כשהמכונות עובדות במלוא הקיטור. מסתבר, שסירות משטרה שמו מארב לאוניה.

ימים חמורים מגיעים לנוסעי האוניה. הם נידונים לגווע ברעב ובצמא, מחסני המזון ריקים ומרוקנים, מיכלי מי השתיה יבשים, ועל הכל – אכזבה ויאוש מכרסמים בלב. עצב נשקף מכל עין, קדרות אופפת כל פנים, שברון לב ואוזלת יד היא מנת חלקם. כאבלים התיישבו כל אחד במקומו, על מצעו, ועיניהם הבוהות צופות ניכחן מבלי למצוא נקודת אחיזה של תקווה ומוצא מן המצב.

המשבר מגיע לשיאו. כעת תופסת האדישות את מקום היאוש. כל אחד מתחיל להוריד מעליו את הכותנות וזוגות המכנסים שלבש ערב ליל ההורדה ומחזירם לילקוט תוך בדיקה מדוקדקת שמא ימצא אי אלה פירורי מזון.

הפיקוד אוסף את הנוסעים על הסיפון ומנסה לעודד את רוחם, גם לסבלותיהם בוא יבוא הקץ ולא ירחק היום וכולם יזכו לדרוך על אדמת המולדת וכאשר יגיעו למפרץ קורינת, יצטיידו במזון וגם הנוסעים יורשו לקנות לעצמם מזון כראות עיניהם.

ובינתיים הוכן במטבח אוכל, מרק ממי הים ובו חתיכות בצל ושום. מעדנים אלו גרמו לתורים ארוכים ליד בתי השימוש, כי רובם לקו בשילשול והרופאים ידיהם מלאות עבודה ואין בידם להושיע. איתני הטבע הוסיפו גם הם את חלקם להחמרת המצב; במשך יומיים השתוללו סערות עזות שטילטלו את האוניה יומם ולילה והנוסעים לא מצאו מנוח לא בשכבם ולא בקומם. דבר זה, נוס, לרעב, התיש את שארית כוחם.

מפרץ קורינת קידם את פניהם ברוח אביבית מלטפת ומזג אוויר נאה להפליא. האביב במלוא הדרו התפשט על פני עולם ומלואו. קרני השמש המוזהבות משחקות בנחת במי הים הרוגעים, אך בלבם שורר הסתיו. כיצד ישמחו בשמחת הטבע המתעורר לחיים חדשים, כיצד יאזינו לציוץ הציפורים ויחזו בלבלוב פרחי האביב?! האם יתחדש עוד גם אביב חייהם, וכל הצער והסבל יגוזו כחלום בלהות? פסו אמונים מן הלב. אפסה כל תקווה – הם אבודים, אבודים לנצח.

ובכל זאת, גם באוניה החלו שוקקים חיים חדשים. סירות המנוע מפלסות דרכן מן היבשה לאוניה ובחזרה, הן מביאות מי שתיה מתוקים, הן מביאות מצרכי מזון שונים. במטבח כבר מהבילים הדודים, וידי הטבחים מלאות עבודה, עוד מעט ויוגשו להם מטעמים אשר ישכיחו מפיהם את טעמו התפל של התבשיל שהוכן ממי הים המלוחים. זה מספר יממות לא בא אוכל של ממש לפיהם ולפחות בדבר אחד הם בטוחים עתה – בא הקץ לרעב ולצמא הממושכים. ובינתיים ממהר כל אחד לערוך קניות משלו. מסביב לאוניה הומות סירות לרוב ובהן תגרנים המציעים את סחורותיהם, לחם, חלבה, שימורים, מוצרי חלב ובשר ופירות שונים. בידי כל אחד מן הנוסעים שתי ליש"ט שהורשו לקחתן עמם, ולמודי נסיון המר הם קונים עתה מכל הבא ליד.

מפקד האוניה הוא עתה בלאס. זו היתה דרישתם של הנוסעים, שרובם עתה נוסעי "ג'פו" לשעבר. בלאס יוצא לאתונה לחדש את הקשרים עם מרכזי העליה ב', אך אין בשורות טובות בפיו. הידיעות מן הארץ אומרות כי החופים נשמרים בקפדנות. סירות משטרה ממונעות מסיירות בלי הרף לאורך חופי הארץ. אווירוני המשטרה בולשים על פני הים ומשמרות היבשה הוגברו גם הם. צריך לחכות עד יעבור זעם. אין להיכנס ישר ללוע האויב. ובינתיים נדונים נוסעים לחיי ניוון. יום רודף יום, אין כל סימן לתזוזה. רוב הנוסעים סרוחים על מצעיהם, נטולי רצון לעסוק אפילו בעניינים היומיומיים ההכרחיים, שמירת הנקיון וכדומה. ומשתרבה העזובה גובר השעמום, שוב מתגנב הספק ומכרסם בלבבות. מה טעם בחיים חסרי תכלית אלה? האם לא מוטב ליפול בידי משטרת הארץ?

והנה צרה חדשה נתרגשה עליהם. המלחים הכריזו כי אין הם מוכנים להמשיך במסע אין קץ זה. לא הועילו כל ההפצרות, השידולים והאיומים. יום אחד ארזו את חפציהם והסתלקו מן האוניה. רב החובל, שרצה גם הוא להצטרף אליהם, נעצר על ידי מפקדת השיירה והופקדה עליו שמירה. נגוזה קרן התקווה האחרונה. כעת חודר היאוש גם ללב אנשי הפיקוד ומרפה את ידיהם. האנשים מרגישים כי הותרה הרצועה והם פורקים כל עול משמעת. איש הישר בעיניו יעשה.

בימים הבאים עושה בלאס מאמצים נואשים להשיג צוות מלחים חדש. הוא נוחל אכזבות בלי סוף. שמע האוניה האומללה הגיע לכל הספנים שבנמלי יוון, רובם אינם רוצים כלל לשמוע להצעותיו, ואלה המוכנים – דורשים תשלום כל כך מופרז, שאין בכוחו לעמוד בו. לילה לילה הוא מנהל שיחות טלפוניות עם בוקרשט, ורשה, ציריך ופריז. בכל פעם מבטיחים לו כי הישועה קרובה, נעשים מאמצים בלתי פוסקים לחלץ אותם ממצבם. אך הענין אינו זז. דומה כאילו כל המכשולים שבעולם חברו יחד לחסום להם את דרכם.

ברם, לכל דבר יש קץ. ערב חג הפסח. כאילו רוח רעננה עברה על פני האוניה. כל הנוסעים התנערו מרפיונם, החלו להתקדש לקראת החג. כולם מתרחצים, מתגלחים, מכבסים ולובשים בגדי חג. מבצע נקיון יסודי נערך גם באולמות ובמעברים, על הסיפון ובכל פינה ופינה, דוגמת ימי ערב פסח בבית אבא ואמא. ותוך כדי כך עשתה לה כנפיים השמועה כי הגיע מברק מן הארץ ובו פקודת ההפלגה. עוד תוכן המברק משמש שיחת הכל ומעלה חיוך של תקווה על כל פנים – נראתה מרחוק סירת מנוע מתקרבת במהירות לאוניה. ממנה יצאים מלחים ומעלים על הסיפון את מטענם, כלומר, מאמציו של בלאס הוכתרו בסופו של דבר בהצלחה. והתכונה בין המלחים היא מרובה, הכל נעשה בחפזון, כאילו התכוננו לזבח פסח… וכעבור שעה קלה הוסקו הדודים והמכונות החלו ברעשן. ורעש זה, שבימי הנסיעה הארוכים כבר היה לנוסעים לזרא, כעת הוא לאוזניהם כסימפוניה שמימית.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות