אף על פי, כך נטרפה "ג'פו"
חיים לזר-ליטאי, מתוך הספר: אף על פי – ספר עליה ב', תל אביב 1957
כך נטרפה "ג'פו"
באשמורת השלישית, אור ליום ה-10 במרץ, קלטה "קאטינא" קריאות ס.או.ס. מאוניה הנמצאת בסכנה, ולפי דרישת נבון הפנה רב החובל את "קאטינא" לכיוון שממנו הגיעה קריאת ההצלה.
ב-9 במרץ, כמוסכם, עזבה "ג'פו" את נמל קאלאמאיקה. היא מפליגה במלוא הקיטור. הכל מתנהל למישרין. האנשים מרוצים שסוף סוף יצאו לדרך. גם הפיקוד אין לו על מה להתלונן. האוניה מצויידת במזון ובמי-שתיה בכמויות גדולות, וכאשר האנשים שבעים הם נוחים במזגם ומקבלים כל הוראה ברוח טובה. לפי כל הנתונים לא יעברו אלא ימים ספורים והם יורידו בהצלחה את העולים לחוף והמפקדים, טרכטמן ובלאס, יחזרו עם האוניה לקבל שיירת נוסעים חדשה.
היה ליל ירח בהיר. הים שקט. האנשים שקועים בשנתם ובוודאי הם חולמים על היום המאושר הממשמש ובא. האוניה מפליגה במלוא מהירותה וחופי יוון ואייה נשארים הרחק הרחק מאחוריה.
לפתע פלח את דממת הלילה קול רעש מחריש אוזניים. נדמה היה שרעם נורא מתגלגל על פני הסיפון. זעזוע קשה עבר את האוניה. כאילו התנגשה בכוח באיזה מכשול. דממה. ושוב רעש עצום וזעזוע והאוניה עמדה מלכת. האנשים נזרקו ממצעיהם ונתעוררו בבהלה. עוד הם תמהים לדעת מה פשר הדבר – והאוניה משמיעה אנקה ונוטה לצדדים, תחילה לצד אחד ואחר כך למשנהו. ראשונים על הסיפון הם אנשי הפיקוד. מאחוריהם קהל הנוסעים. רב החובל עומד המום ואינו מוציא הגה מפיו. המכונאי הראשי, שידע קצת רוסית, צועק לעומתם: "יינצל כל מי שיכול!" עד מהרה נתברר שהאוניה עלתה על סלע ענק דרומית לאי כרתים, כשלושה מילים מן החוף. הקהל נצטווה לרדת אל מתחת לסיפון. הדבר הראשון שיש לעשותו הוא להשקיט את הרוחות ולהפיג את הבהלה שתקפה את הכל. מסבירים לעולים, שהאוניה עלתה על שרטון וכדי לחלצה ממנו יש צורך להקל על משאה. על כן יורדו מן האוניה כמתאיים איש, בראשונה הנשים והילדים. על יד פתח הסיפון הועמד משמר כדי לעצור בעד זרימת האנשים לסיפון ולמנוע הידחקות ואנדרלמוסיה. גם ליד שתי הפרצות בתחתית האוניה שדרכן פרצו המים לאוניה הועמדו משמרות של בית"רים כדי למנוע בעד הנוסעים מלגשת למקום ולהפיץ את השמועה המחרידה על רוע מצבם. הבית"רי דב ברגר אוסף קבוצת אנשים ומתיישב לשחק קלפים, כאילו לא קרה כלום ומפיג בכך את הבהלה הגדולה שנשתררה. מן הסיפון מורדות לים הסירות המעטות שנשארו ברשותם, אולם מיד חודרים לתוכן מים כי הן מלאות פרצות ובלתי-כשרות לשימוש. צופרי האוניה מיללים במלוא כוחם. לחלל האוויר נשלחות רקטות צבעוניות והטלגרף פולט קריאות עזרה בלתי פוסקות. הנשים שנצטוו לעלות על הסיפון, נרעשות ונפחדות. והנה מבחינים בסירת דייגים העוברת בקרבת מקום. מתחיל משא ומתן מייגע עם הדייגים על העברת האנשים לחוף. הם דורשים תשלום במטבע זר וסכום לגמרי לא מבוטל. אך כלום יש ברירה? מורידים לסירה כחמישים נשים וילדים והיא מפליגה לחוף. כעת מרשים לאנשים לעלות על הסיפון בקבוצות בנות עשרה נוסעים. הדוחק במדרגות הוא איום, כל מי שכוחו עמו משתדל להיות בין הראשונים, כאילו שם למעלה, על הסיפון, מצפה הישועה. המשמרות אינם עומדים מול לחץ הזורמים לסיפון. הכל מתפזרים על פני הסיפון ונוכחים לדעת שההצלה היא עדיין מהם והלאה. מגייסים את הנוסעים לשאיבת המים מן האוניה במשאבות-יד שהיו באוניה, אולם אין ברכה בעבודה; ככל שמרבים להוציא את המים הם גואים ועולים בבטן האוניה. הסירה חוזרת מן החוף לקבל עוד נוסעים. האנשים מנסים גם הפעם להידחק בכוח, אולם הם נרתעים למראה האקדחים בידי אנשי הפיקוד. כעת משתרר סדר, ועבודת ההצלה נמשכת תוך מסירות נפש כללית.
מעל אחד התרנים משתלשל ויורד חבל עבה. לכל אורכו מצויירים עיגולים ממוספרים. המספר הנוגע עתה במים הוא מאה שבעים וחמש. תוך השעתיים, מאז עלתה האוניה על השרטון, שקע החבל במים כדי שלושים עיגולים, כשני מטר בערך. מסתבר, שבעוד שש שעות יגיעו המים עד לסיפון ויציפו את האוניה וכל אשר בה. דרכה של הסירה עד לחוף וחזרה נמשכת קרוב לשעה, זאת אומרת שבמקרה הטוב ביותר יינצלו רק קצת למעלה משליש האנשים, ותשובה לקריאת העזרה טרם הגיעה. האם נקלטה קריאתם, התגיע העזרה בעוד מועד?!
עם שחר קולט האלחוטאי תשובה לקריאת ה-ס.או.ס. שואלים על מקום הימצאה המדוייק. רב החובל עדיין המום ומאובן. במשך כל שעות הלילה לא נע ולא זע ממקומו. כל פניה אליו נשארת ללא תשובה. כאשר כל הנסיונות לדובבו ולהחזירו לאיתנו עלו בתוהו, עזבוהו לנפשו. ברם כעת צריך להודיע על מקום הימצאם, וזאת יכול לקבוע רק רב החובל. לא היתה ברירה אלא להשתמש בכוח – מספר טלטולים חזקים, שהיה בכוחם לרסק עצמות, דובבו אותו והוא מסר את הידיעות המבוקשות.
הידיעה שקריאתם נקלטה, הפיחה רוח חדשה בקרב הנוסעים, נתעוררו מחדש התקוות ויחד עמן גבר ביתר שאת רצון החיים, אפילו בין אלה שכבר אמרו נואש ונתפסו לאדישות של השלמה עם הגורל, שהשתקפה במבטם הקפוא והקר כמוות עצמו… במשנה מרץ מופעלות כעת המשאבות, למרות הידיעה הברורה שאין בכך משום הצלה. בסדר מופתי מתנהגים כעת כל הנוסעים, בין אלה המורדים לתוך סירת ההצלה ובין אלה הנשארים על הסיפון והנתונים לחסדי הגורל. אין עוד צורך במתן פקודות ובשימוש באיומים, הכל מעריכים את חומרת המצב ואת גודל השעה, שעת ההצלה הקרובה, הצפויה להם על אף העובדה שפני הים מתקרבים אל הסיפון בצעדים בטוחים ומאיימים…
לפתע בקעה מגשר הפיקוד קריאה עזה. הכל הרגישו בנימת השמחה שבקריאה ומלמעלה מחמש מאות וחמישים זוגות עיניים נצמדו לנקודה הזעירה בקצה האופק, שהלכה והתקרבה, הלכה וגדלה. היתה זאת אוניית גרר מצויידת במכשירי תיקון שנשלחת לעזרה "קאטינא". רב החובל של אוניית הגרר מנסה להציב משאבות אוטומטיות על סיפונה של "ג'פו" השוקעת. אחת המשאבות נופלת לים ויורדת למצולות. שאר המשאבות מתחילות בשאיבה קדחתנית. רב החובל בודק את "ג'פו" וקובע שאין כל סיכוי להצילה. נערכת התייעצות קצרה ולפתע שוב בוקעת קריאת שמחה אדירה – עוד נקודה מופיעה באופק.
השמש כבר עמדה במרום הרקיע כאשר נעצרה "קאטינא" במרחק כמה מאות מטר מן האוניה הטובעת. כל אותו זמן נתרחשו על סיפון "ג'פו" מחזות שמחה שהקיפו את הכל. עוד הישועה מהם והלאה, אולם מי חש בסכנה ומי ישים עוד לב לעיגולים על החבל המוסיפים לשקוע במצולות ים?! עם התקרב "קאטינא" גוברת ההתרגשות ומגיעה לשיאה; האנשים מתחבקים ונושקים איש את רעהו. דמעות גיל ואושר בעיני כל. כך יכולים לשמוח רק נידונים למוות המקבלים חנינה בלתי צפויה…
לא קטנה מזו היתה שמחת הפגישה עם האחים המצילים, אשר הורידו את סירותיהם והשיטון במהירות לעבר "ג'פו".
עבודת ההצלה נמשכת בקצב מסחרר. רבי החובלים קבעו ש"ג'פו" תחזיק מעמד מארבע עד שש שעות. נוסף לחמש מאות האנשים הנמצאים עדיין על הסיפון יש צורך להעביר גם את מטענם האישי וגם את מצרכי המזון, כדי לכלכל מספר כה רב של אנשים.
בצהרי היום כבר היתה "ג'פו" ריקה מאדם. על סיפונה עוד נמצאו רב החובל, מספר מלחים, טרכטמן, בלאס ונבון. על סיפון "קאטינא" העיר מישהו שאפשר עוד להציל חלק מן המזון. מיד התארגנה קבוצת מתנדבים שירדו בסירות וחזרו ל"ג'פו". רב החובל הזהירם שלא יעזו לעלות על סיפונה, אולם איש לא שעה לאזהרותיו. הבחורים עלו על סיפון "ג'פו" ובוססים עד מחצית גופם במים התחילו להוציא מן המחסנים חביות. החביות הורדו לים ונקשרו בחבלים לסירות וכך השיטום לעבר "קאטינא". כך חזרו הבחורים פעמים אחדות ל"ג'פו" ובחירוף נפש הצילו כמויות ניכרות של מזון. בפעם האחרונה כבר הגיעו מי הם עד לסיפון. עתה ירדו לתוך הסירות כל הנותרים, אך בטרם יספיקו שני המלחים האחרונים לקפוץ לסירה – התהפכה האוניה על צידה ושקעה במצולות. היא סחבה עמה את המלחים, כשקרני השמש האחרונות מפזות את קברם הרענן…
עם ערב כבר היו על סיפון האוניה "קאטינא" כל אנשי "ג'פו", גם אלה שהורדו קודם לכן לאי כרתים. בהתייעצות המפקדים הוחלט ששלמה טרכטמן יחזור מיד לארץ כדי להודיע על בואה של "קאטינא". שלמה ירד בחוף קאפוסידארא. הוא התייצב במשטרה וסיפר שהוא קצין ימי שאונייתו נטרפה ורוצה להגיע לאתונה. הוא נחקר ארוכות על פרטי סיפורו ונשלח לנמל בליווי שני שוטרים. רב החובל של האוניה שבה הפליג לפיראוס נצטווה למסור אותו מיד עם הגיעם לשם לידי הבולשת. וכך היה. אולם כשנודעה למפקד הבולשת בפיראוס זהותו האמיתית של שלמה, שחרר אותו מיד ואף סייע בידו להשיג כרטיס לאווירון לארץ. כך הספיק שלמה להשתתף בארגון הורדתם של אנשי "קאטינא" בחוף נתניה.