אף על פי, משחק גורלי

חיים לזר-ליטאי, מתוך הספר: אף על פי – ספר עליה ב', תל אביב 1957

 משחק גורלי

ערב אחד משחק דוקטור פאול עם אחד המלחים במשחק הדמקה. המלח, פדיה שמו, דובר רוסית, והוא מתהלל כי אין לנצחו במשחק זה. אם ינוצח – יוריד את פאול אל החוף. אכן, משחק גורלי. עתידם של מאות אנשים תלוי בו. פאול מרכז את כל כוח מחשבתו. הוא שוקל כל מהלך עשרת מונים. עליו להיזהר מכל פח שטומן לו פדיה. הן צעד פזיז אחד עשוי להיות גורלי. המשחק מתנהל בעצבנות רבה. גם פדיה מתוח. הוא מסכן לא רק את שמו הטוב. אם יפסיד, יצטרך להתחמק מן האוניה בלי נטילת רשות רב החובל ובכך יתחייב במקום עבודתו. נראה שעצבנותו של פדיה היא בעוכריו. הוא מפסיד.

דבר ירידתו של פאול מן האוניה חייה להישמר בסוד. אם יוודע הדבר עלולה להשתרר אנרכיה בין הנוסעים. בלי ספק יימצא מישהו שיפריח את השמועה כי פאול ברח מן האוניה כדי למלט את נפשו – ואז שוב לא תימצא הסמכות להרגיע את סערת הרוחות אשר תקום. הוחלט איפוא להשתמש בתחבולה.

בין הנוסעים מופצת שמועה כי דוקטור פאול נפל למשכב ומצבו מעורר דאגה. ליד דלת תאו ניצב עתה נוסף על השומר הרגיל גם רופא ובידו מדחום. אפילו לרב החובל אין מתירים את הכניסה לתא בטענה שאין להטרידו. הדבר מתקבל על דעת הכל, כי הלא למודי מחלות הם. בליל הירידה אין איש על הסיפון – באמתלה כלשהי נצטוו כל הנוסעים להישאר על מצעיהם.

לילה. הים והאוניה עטופים במעטה שחור. פדיה חותר במלוא כוחו אל החוף הרומז ממרחקים באורותיו. זה שעה ארוכה הם מתנועעים על פני הגלים ונדמה שעדיין לא התקדמו כמלוא הצעד. הסירה מטלטלת עלה וירוד ונתונה לחסדם של הגלים ולחסד ידיו המהימנות של פדיה. יחד עם דוקטור פאול ירד לסירה אחד הנוסעים, רייס, השומע יוונית. לפתע מפליט פדיה קללה נמרצת. נשבר לו אחד המשוטים ויש בדעתו לחזור לאוניה. המלחים מאמינים ששבירת משוט – סימן רע, הדבר נושא מוות בחובו. בשום פנים ואופן לא ימשיך בכיוון לחוף. פאול מיואש. הנה כבר עמד על סף ההצלה ואיך יחזור לאוניה בידיים ריקות? פאול שולף סכין ומכוונו כלפי פדיה. "אם לא תשיט אותנו לחוף, צפוי לך מוות בטוח, בעוד שבשבירת המשוט עדיין מותך מוטל בספק, ועתה בחר בין הספק לוודאי!" פדיה נרתע. הם ממשיכים בדרכם, כשפאול אינו מוציא את הסכין מידו ואינו גורע עין מפדיה.

בהגיעם לחוף, שוכר דוקטור פאול טקסי וממהר לאתונה. במשרד הדואר הראשי הוא מזמין שיחה טלפונית דחופה לפראג.

אליהו גלזר מאושר לשמוע את קולו ולקבל ידיעות על האוניה. באירופה ובארץ, הוא מוסר, נפוצו שמועות מחרידות על גורל האוניה ואנשיה. סופר על מגיפה שפרצה באוניה ואין איש יודע טיבה, שרבים מן הנוסעים מתו ועוד המוות קוצר את קצירו. פעילי העליה רצו לשלוח תרופות ומזון לאוניה אך לא ידעו היכן היא. בעל האוניה תובע תוספת של אלף לירות שטרלינג ולא – אין הוא מגלה את מקום האוניה. זאב ז'בוטינסקי חרד מאד לגורל האוניה. יום יום הוא מטלפן מפריז ולאחר מכן מבוקרשט ומבקש מגלזר פרטים על גורל האוניה, ומזה ימים מספר הוא רתוק למיטתו מרוב דאגה.

דוקטור פאול מרגיע את גלזר. אמנם המצב קשה, אך הם יחזיקו מעמד. אין להיכנע לסחיטתו של דאוואריס. העיקר הוא – קשר עם הארץ, כדי לדעת היכן ומתי להוריד את האנשים. מובן שלא תזיק גם כמות מסויימת של מזון, אבל עד שזו תגיע, יתכן ויהיה כבר בארץ.

גלזר מבטיח להגיש את מלוא העזרה במהירות האפשרית*.

* פעילי משרד העליה בפראג שכרו אווירון מיוחד כדי להבהיל תרופות לאוניה. כל הרשיונות הדרושים מצד הממשלה הצ'כית ליציאת המטוס סודרו. גם רופא עמד הכן להילוות למשלוח. אולם ברגע האחרון בוטלה התכנית בשל סירובה של ממשלת יוון להוציא רשיון כניסה לאווירון לתחומי יוון.

 בצאתם ממשרד הדואר מבחינים פאול ורייס ששוטרים עוקבים אחריהם. הם שוכרים מכונית ומצווים עליה לנסוע למבואות העיר. וגם פה המשטרה אחריהם. עוד מעט ומכונית המשטרה תשיגם. באחת הפניות הם פותחים את דלתות המכונית וקופצים החוצה. עתה הם עושים דרכם ברגל ונזהרים מעין זרים. הם מגיעים לכפר בקרבת החוף, כולו שרו באפילה ורק מבית אחד בוקע אור. הם נכנסים לבקש מקום לינה, ומוצאים את בעל הבית ואשתו רכונים על פני מיטת ילדם החולה. דוקטור פאול בודק את הילד ומצווה על טיפולים שונים. למחרת חל שיפור במצבו של הילד ובעיני בעלי הבית פאול וחברו הם כמלאכי מרום שנשלחו להושיע את ילדם. לאות תודה והוקרה משיט אותם האיכר לעת ערב חזרה לאונייתם.

עם שובם נודע לאנשים על המסע המוצלח והדבר מעודד אותם ומרומם את מצב רוחם.

באותם הימים עשה יוסף נבון-קרמין בביירות בענייני עליה ב'. והנה הגיע אליו שליח מהארץ שמסר לו על תפיסתה של "ארטימיסיה" וכי מאז כבר עברו שבעה עשר יום ואין עדיין כל ידיעה מהאוניה "קאטינא" אשר חזרה ללב ים. הוטל על נבון לצאת ליוון ולמצוא קשר אל האוניה. לאחר מאמצים נואשים הצליח נבון להשיג אשרת כניסה ליוון (הדבר היה כרוך בקשיים כיוון שניתנו הוראות לקונסול היווני בביירות לא להוציא ויזות לתושבים ארצישראליים) והפליג לאתונה. בעברם דרך נמל אלכסנדריה, חיכה לו מנחם ארבר, שנשלח למצרים כדי לנסות ולברר משם פרטים על גורל האוניה. אך גם בידו לא היו שום ידיעות. הם מטלגרפים לפראג את דבר צאתו של נבון ליוון.

בהגיעו לאחר שלושה ימים לאתונה, מנסה נבון להתחקות על עקבות "קאטינא" אך לשוא. הדבר היחיד שנודע לו הוא כי האוניה שייכת ליווני מכובד ונשוא פנים, המשמש גם קונסול ספרד הרפובליקנית – דאוואריס. ואמנם, עוד באותו לילה בא אליו דאוואריס, בספרו כי קיבל הוראות מפראג להתקשר עמו. דאוואריס אומר כי הוא חוזר מן האוניה. אין היא יכולה לעגון בשום נמל יווני, בגלל אשמת הברחת נשק לספרד, ואין היא יכולה להמשיך בדרכה לארץ מחוסר פחם ומזון. ואילו פחם אפשר להשיג רק בנמלים, ואשר למזון – קיים חוק ביוון האוסר אגירת מזון בשיווי יותר מחמישה ליש"ט והעובר על צו זה צפוי לעונש חמור.

למחרת בבוקר יוצאים נבון ודאוואריס לבקר באוניה. לאחר חמש שעות נסיעה במכונית ובסירת מנוע הם מגיעים ל"קאטינא". נבון שומע דין וחשבון מפורט מפי דוקטור פאול. לאחר מכן הוא מבקש לכנס את הנוסעים, נואם בפניהם ומעודד את רוחם. בשובו ליבשה מתחיל נבון במאמצים להשגת פחם ומצרכי מזון, סירות הצלה – ומי שתיה. אין הדבר פשוט כל עיקר. את מצרכי המזון ניתן לקנות רק בכמויות קטנות ויש לרכז אותם במקום סתר. הוא הדין לגבי פחם. כן יש לשכור סירות שבעליהן יסכימו להגניב את המצרכים, הפחם והמים לאוניה. זאת ניתן לעשות רק בחשכת הלילה, וממילא המחירים גבוהים יותר, אך הכסף מנין יימצא?

נבון פונה לדוקטור ראובן הכט, נציג האצ"ל בשוויץ, ומבקש שיעביר לו באורח דחוף סכום כסף ניכר. בעזרת אחד מידידיו היווניים הוא בא בדברים עם מפקד הבולשת בפיראוס, ובעזרתו הוא משיג מצרכי מזון בקנטינות הצבאיות, בכמות שתספיק למספר ימים. כן הוא מצליח לקנות מאה ועשרים טון פחם. את כל זה מגניבים תחילה לאי קטן שבקרבתו עוגנת "קאטינא" ומשם – בסירות מפרש ל"סיפון" האוניה. גם עשר סירות הצלה חדשות מובאות ל"קאטינא".

כל ההכנות להפלגה כבר הושלמו ו"קאטינא" עומדת להרים עוגן. והנה מקבל נבון קריאה טלגרפית מפראג. יצחק זרז'בסקי מודיע לו, שאוניה בשם "ג'פו" הפליגה מקונסטנצה כשעל סיפונה שבע מאות וחמישים נוסעים. באוניה זו כמויות מזון גדולות שתספקנה לשתי האוניות גם יחד. הוא מייעץ לחכות לבואה של "ג'פו" כדי להעביר חלק מהמצרכים ל"קאטינא". ואמנם נבון שומע לעצתו.