אף על פי, פגישה עם "ג'פו"
חיים לזר-ליטאי, מתוך הספר: אף על פי – ספר עליה ב', תל אביב 1957
פגישה עם "ג'פו"
בתחילת חודש פברואר 1939 הוזמן יצחק ז'רז'בסקי למטה אצ"ל בתל אביב ונצטווה על ידי אברהם שטרן-יאיר לצאת מיד בדרך האוויר לוורשה. שם יפגוש את דוד רזיאל, וממנו יקבל פרטים על התפקיד שיוטל עליו בענייני העליה. את רזיאל פוגש ז'רז'בסקי במלון "אנגלסקי" בוורשה. חדרו במלון משמש גם משרד האצ"ל בפולין. רזיאל מטיל עליו להיות האחראי מטעם האצ"ל לרכישת האוניות וסידור ההפלגות, העלאת הנוסעים, קשר עם הארץ ותיאום תאריכי ההורדה. בעוד שעתיים, אומר רזיאל, יוצאת הרכבת לבוקרשט ועליו לנסוע ברכבת זו.
בבוקרשט מתייצב יצחק ז'רז'בסקי לפני כצנלסון המכונה באותו זמן גוסטב כהן. כצנלסון שוכב חולה בחדרו במלון וז'רז'בסקי מופיע בפניו כמלאך הגואל: למחרת היום צריכה להפליג מנמל קונסטנצה האוניה "ג'פו" ובה שבע מאות וחמישים עולים. עדיין לא הושלמו ההכנות ועקב מחלתו נבצר ממנו להיות במקום ולטפל בעניינים הטעונים סידור. בעוד שעה יוצאת הרכבת לקונסטנצה, ועל יצחק למהר ולצאת ברכבת זו כדי שיספיק להשלים את ההכנות. כיוון שהשעה דוחקת אין להרבות כעת מלים על ענייני העליה בכלל ועל תפקידו של יצחק בפרט. זאת יעשו לאחר הפלגת "ג'פו".
זאת היא הפלגתה השניה של "ג'פו" לארץ. בפעם הראשונה הפליגה מקונסטנצה ב-5 בדצמבר 1938, כשעל סיפונה שבע מאות שלושים וארבעה עולים, כמחציתם בית"רים מאוסטריה, רומניה ופולין, וגם מאה יהודים שהגיעו לנמל ישר ממחנה ריכוז בדכאו, לאחר שהגסטאפו הסכימה לשחררם רק בתנאי שיעלו מיד לאוניה. שיירה זו הגיעה לארץ ללא תקלות. האנשים הורדו בחוף נתניה והאוניה חזרה בשלום לקונסטנצה. עתה, לפני ההפלגה השניה, העלו בעלי האוניה תביעות חדשות שגרמו קשיים בלתי צפויים ועיכבו את ההפלגה. כצנלסון מוסר לז'רז'בסקי כי יש לשלם עוד סכום כסף מסויים לבעלי האוניה, ומזהירו שבעלי האוניה ועובדיה הם פיראטים מובהקים, העלולים להפתיעו על כל צעד ושעל בסחיטת כספים, בניפוח החשבונות, בהפרזת מספר הנוסעים (התשלום הוא לפי ראש) וכיוצא באלה תביעות שאין לנחשן מראש. שומה עליו להיזהר מאד בכל מעשיו והליכותיו.
אלה הן כל הידיעות שיש ליצחק על שליחותו. ברור לו כי תפקיד קשה מצפה לו. ברכבת לקונסטנצה גומלת בלבו ההחלטה: הוא לא ישלם לבעל האוניה את הכסף לפני שיעלו הנוסעים על האוניה, כמקובל. הוא ישתלט עוד קודם לכן על האוניה, כדי שיוכל לבקר בדיוק את מספר העולים, ובעל האוניה לא יצליח לרמותו ולסחוט ממנו תשלום מיותר תוך איום בביטול החוזה, כפי שקרה לא אחת.
בהגיעו לקונסטנצה מוצא יצחק את האוניה כשהיא עוגנת בנמל. הוא בוחר מבין העולים קבוצת בית"רים, ובתוכם שני המלווים מטעם האצ"ל (שלמה טרכטמן, שהגיע זה מקרוב מן הארץ, ואברהם בלאס, מפקד בית הספר הימי של בית"ר בצ'יוויטה-ווקיה שבאיטליה) ובתחבולות שונות הוא מצליח להעלותם על סיפון "ג'פו". עתה הוא חוזר למלון ומודיע לבעל האוניה כי הוא מבקש לראותו. בעל האוניה מופיע בלוויית שניים מעוזריו. הוא יווני המדבר מעט רוסית. אדם מנוסה בכל עסקי ההברחה, ששמו הולך לפניו כאיש עשוי לבלי חת, אחד מאבירי העולם התחתון. חזותו – של פיראט. הוא לבוש אדרת שעירה, למותניו פגיון, לרגליו מגפיים גבוהות ומסומרות, והד מצעדיו נשמע למרחוק. כל הופעתו היא של מתגושש היורד לזירה בכוונה להכריע את מתנגדו במכה אחת ניצחת.
הופעתו של היווני מטילה מורך בלבו של יצחק. איך יוכל לעמוד מול אדם רב-תככים זה? אולם ברור לו, ליצחק, כי ברגע שירגיש היווני בחולשתו – הריהו אבוד. אם לא יצליח כעת להוכיח את תקיפותו – שוב לא יוכל לרכוש לעצמו לעולם מעמד מעורר כבוד בקרב אנשים מסוג זה. הוא מתגבר על חולשת הפחד. בקול תקיף מודיע יצחק ליווני שאת שארית הכסף יקבל בעוד שעתיים – תוך כדי העלאת האנשים לסיפון. היווני משיב כי אין הוא מכיר את יצחק ואינו רוצה להכירו. את האוניה שכרו ממנו אנשים אחרים ורק איתם ידבר. הוא לועג להצעתו לשלם את הכסף תוך כדי העלאת האנשים. אם אמנם זו כוונתו, הרי עליו לדעת כי האוניה לא תקבל כלל את האנשים. עוד יצווה על האוניה להרים עוגן ולהפליג הימה. היווני מופתע קמעה שאיומו אינו עושה כל רושם על יצחק. להיפך, יצחק שולח בו מבט לגלגני במקצת, ומפליט: "למעשה, אינך כבר בעל האוניה. על סיפונה נמצאים אנשי, ואם לא תסכים לסידור המוצע, רק אתה תפסיד. האוניה על נוסעיה יפליגו בשעה היעודה". כנשוך נחש קופץ היווני ממקומו, וידו תופסת בפגיון. עיניו זורות אש כעיני חיה פצועה. עוד מעט יסתער על יצחק ויכלה בו את חמתו על אשר העז להערים עליו. אולם מבטו הקר ושלוותו של יצחק מרתיעים אותו. הוא פורץ בשטף קללות ואיומים ודורש להוריד מיד את האנשים מעל הסיפון. ככל שמתחוור לו שהפעם הפסיד את המערכה, כן גדל זעמו. וככל שהשתוללותו גוברת – גוברת גם שלוותו של יצחק. הוא כבר יודע שידו על העליונה, בקול שקט ותקיף אומר לו יצחק: "בוודאי שמעת על הארגון הצבאי הלאומי ובוודאי שמעת גם על פעולותיו בארץ, ובכן דע לך אם תעז לנגוע בשערה אחת של נציגו היושב פה לפניך – ידו הנוקמת של האצ"ל תשיג אותך בכל מקום שתהיה. אתה תנהג איפוא בתבונה אם תסכים להצעתי הקודמת וניתנת לך בזה דברת כבוד של נציגי לוחמי החופש העבריים, שתקבל את כל המגיע לך לאחר היות האנשים באוניה".
היווני נכנע.
"ג'פו" היא אונית סוחר בנפח אלף וחמש מאות טון בערך, המניפה את דגל פנמה. לפני כן עסקה בהובלת נשק משוודיה לספרד. עתה היא מובילה שבע מאות וחמישים עולים, רובם יוצאי פולין, מאתיים ושבעים מהם בית"רים מפולין, שלושים וארבעה בית"רים מרומניה ויש גם חברי הסתדרויות נוער אחרות.
בלילה האחרון לפני ההפלגה קדחה העבודה על הסיפון. העלאת הנוסעים והעמסת המזון, כמויות גדולות של לחם, שימורי בשר, צנימים, פירות וכדומה הארוזים בשקים ובארגזים, נעשתה תוך שעות ספורות, ועם שחר הורם העוגן והאוניה הפליגה ללב ים.
הים היה זועף והאוניה התנהלה לאיטה, כאילו חששה להתרחק מן החוף. אכן היו דברים בגו. עם הערב היום נעצרה האוניה ומרחוק הבחינו הנוסעים בסירת מנוע המתקרבת לאוניה כשהיא נשאת על הגלים. משהגיעה הסירה הורסו אליה חבלים שבהם הועלו מספר ארגזים שבמראיהם החיצוני לא נבדלו במאומה מארגזי המזון. אולם תוכנם היה שונה בתכלית. היו אלה ארגזי נשק שנשלחו ארצה בשביל האצ"ל.
בלילה התחוללה סערה גדולה שנמשכה לסירוגין ימים מספר עד שהגיעה האוניה למפרץ קורינת. סוכן האוניה הודיע לטרכטמן שקוראים לו בטלפון מוורשה. היה זה יוסף כצנלסון. הוא אמר כי באחד מעתוני לונדון נתפרסמה ידיעה שאוניית עולים בלתי-ליגליים, שהפליגה מנמל קונסטנצה בתאריך יציאתה של ה"ג'פו", נטרפה בים באחת הסערות הגדולות שהשתוללו בימים אלה וירדה למצולות על כל נוסעיה. כצנלסון ביקש על כן לקנות שבע מאות וחמישים גלויות דואר ולחלקם בין הנוסעים, שכל אחד יכתוב לביתו כי שלום לו. עם זה דרש להקפיד שלא תישלחנה גלויות לארץ ושלא יוזכר בהן התאריך המשוער של בואם לארץ. שמחת העולים היתה רבה, כי זה זמן ממושך לא היתה להם האפשרות להודיע למשפחותיהם על גורלם, וכל אחד הבטיח, כמובן, להקפיד על ההוראה. אף על פי כן, משנבדקו הגלויות, נמצאה אחת שעליה התנוססה כתובת בארץ ובה צויין מקום הימצאם, טיב האוניה, מספר העולים וכדומה.
באלאמאיקה שעל יד מפרץ קורינת נפגשו עם "קאטינא". כאן העביר נבון חלק ממצרכי המזון וגם חלק מסירות ההצלה מ"ג'פו" ל"קאטינא". נקבע כי "קאטינא" תפליג מיד לארץ ותוריד את אנשיה בחוף נתניה, ואילו "ג'פו" תמתין במקום זה יומיים-שלושה ותוריד את אנשיה בחוף אבן יהודה.
"קאטינא" עושה את דרכה לאורך חופי יוון וחופי תורכיה לכיוון אלכסנדרתה. בכוונה תחילה בחרו בדרך ארוכה יותר, כדי להטעות את הבילוש הבריטי. אוניה זו כבר נתפרסמה למדי. לאחר שנתפסה "ארטימיסיה", ו"קאטינא" ציפתה לשוא לבואה, חגו מעליה אווירונים בריטיים וצילמוה מכל עבר. גם הביקורים בנמלי יוון השונים והדגל השחור שהונך על תורנה בגלל המגיפה – הוסיפו לפרסומה, והיא חייבת להיזהר שבעתיים בדרכה לארץ, הפעם גמרו אומר לבצע את ההורדה בכל מחיר כדי לשים קץ לסבל הרב שנפל בחלקם של נוסעי "קאטינא" במשך שמונה השבועות של נדודיהם. אבל נראה ש"קאטינא" לא יכלה להימלט מגורלה המר, שדבק בה מאז הפלגתה. לאחר עשרים וארבע שעות, בהיותה בפתח הים האגאי, קידמה אותה סערה עזה. שוב טולטלה האוניה כקליפת אגוז על פני הגלים הסוערים ונחשולי מים הציפו את הסיפון. האנשים נזרקו מן המצעים והתרמילים מן הקירות, והקאות חזקות תקפו את כולם. אך בקושי רב ניתן להשתלט על האנדרלמוסיה שנשתררה באוניה, וקול הענות שבקע מפי הנוסעים נבלע ברעש-געש הגלים שהחריש כל אוזן. בשוך הסערה התברר שחל קלקול במכונות והאוניה יכולה לנסוע רק במחצית מהירותה הרגילה. האלחוטאי טילגרף לבעל האוניה דאוואריס וזה הבטיח לשלוח אליה אונית גרר המצויידת במכשירי תיקון.