האם תימשך ההתפכחות?

מתוך: פרסומי מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, מספר 17, דצמבר 1972

האם תימשך ההתפכחות?

הציבור היהודי בארץ ובתפוצות החל סוף סוף להתפכח מן הידידות ללא רסן שנתגברה בשנים האחרונות כלפי גרמניה.

רצח אחד-עשר ספורטאינו באולימפיאדת מינכן אמנם זיעזע את העם, אולם "העיסקה" על שחרור שלושת המרצחים הערביים על ידי ממשלת גרמניה חשפה לעין כל את פרצופה האמיתי של "גרמניה האחרת".

מעל בימת הכנסת ובמות ציבוריות אחרות, מעל דפי העתונות היומית וכתבי-עת שונים, מגרונם של היהודים ברחובות הארץ ובעולם כולו נשמעה המחאה על בגידתה המחודשת של גרמניה כלפי העם היהודי והושמעה הדרישה והקריאה להפסיק את תהליך ההתיידדות, הסליחה והמחילה לעם המרצחים.

האין זה סמלי, שבאותה שעה, כאשר נשיא המדינה הכריז על פתיחת האירועים לציון שלושים שנה למרד הגיטאות, באותו יום ובאותה שעה עצמה ביצעה גרמניה את פשעיה המחודשים כלפינו בשחררה את רוצחי מינכן?!

מי יתן ו"מזכרת" מזעזעת זו תיחרט עמוק בלב עמנו ויוסקו הלקחים המתאימים.

הפגנות

שלוש הפגנות נתקיימו על ידי שגרירות גרמניה בתל אביב, בהיוודע דבר שחרור רוצחי מינכן.

האחת זו של סטודנטים מאוניברסיטת בר-אילן. הצעירים והצעירות, שהגיעו במשאית, פתחו בשירה "עם ישראל חי" ו"עוד אבינו חי".

במקום נמצאו כעשרה שוטרים, ששמרו על בנין השגרירות והקפידו לבל יתקרבו המפגינים אל הבית.

יושב ראש אגודת הסטודנטים בבר-אילן, דוד אלטמן, קרא את המכתב שיועד לשגריר הגרמני, שלא היה בבנין בעת ההפגנה. במכתב נאמר: "אנו, סטודנטים בבר-אילן, מוקיעים את פחדנותכם והיענותכם הנחפזת לסחיטת המחבלים, דבר שהיווה מאז ומתמיד פתח לטרוריזם גובר".

שינוי גודל גופנים
ניגודיות