חיה לזר, יומן המשפט: כשנפתח ספר הקטרוג

מקור- "חרות"

תאריך- 1.5.1961 

חיה לזר, יומן המשפט: כשנפתח ספר הקטרוג 

   בתום שלושת השבועות הראשונים למשפט התרוקנו כסאות רבים באולם מיושביהם. מספר מרכיבי מכשירי-התרגום על אוזניהם הולך ומתמעט. הזרים באו אלינו בהמוניהם, הציצו, נפגעו ובחלקם עזבו, ואמרו כי עוד יחזרו. בינתיים סחפם סער המאורעות הלאה מזה, אל חופי אפריקה הצפונית, אל- עיר האורות, אשר כיבתה את אורותיה לערבים מספר. עוד קודם לכן היטו אוזן אל רעם התותחים שהדהד על פני האי שמול חופיה הדרומיים של ארה"ב. בימים הראשונים למשפט היפנו מבטם אל- על, שבו עשתה דרכה ספינתו הבודדת של איש- החלל הראשון. עקבו אחר המתרחש במרחקי דרום- מזרח אסיה, שבה מתנגשים שני גושים עולמיים על אדמת ארץ מוזרה ושמה לאוס.

   הקצב המסחרר של מאורעות שונים ומשונים לא פסח גם עלינו, אלא שאנחנו נשארנו רתוקים למקום. מבטנו מופנה אל מול תא-הזכוכית, ובצד פרשת-השבוע המסורתית אנו מסכמים מדי שבוע פרשה בקורות עם ישראל בשש שנות הדמים.

 

   עד כה סיימנו את קריאת הפרשות הקלות יותר. את אלה שאיך שהוא אפשר היה עוד לעכל. מאחורינו הפרקים הטרום- היסטוריים: תיכנון ההשמדה, פוגרומים, קרבנות המגיעים לעשרות ולמאות "בלבד", גירושים, גזל רכוש, עלבונות, השפלה, הסגרה בגיטאות.

   כעת אנו עומדים בפרשת פולין. המנוע של מכונת- ההשמדה מודלק. הוא ניזון בזרם בלתי פוסק של דם טהור. ה"דלק האדום" היה מצוי בשפע על אדמת פולין. לכן הוקמו כאן הטורבינות הענקיות על מנת לחסוך דמי-הובלה. המוח הטבטוני הדייקן חישב ומצא כי בפולין תהיה התפוקה בבית-החרושת למוות גדולה יותר. והם הקימו את המחנות בקרבת ערים גדולות, על צומת פסי-הרכבת, גדרו אותם בתיל- חשמלי, והארובות החלו לפלוט עשן.

   המוני בית- ישראל יפתחו היום את ספר הקיטרוג ויתחילו לקרוא בפרשת פולין. מדי יום צריך יהיה להפוך את הדף ולהמשיך ולקרוא בו. אין אנו שמים עוד לב לזרים העומדים מאחורי גבנו ומעיפים מבט בתוך הספר שלנו. לדידנו יכולים הם לעזוב אותנו לנפשנו לגמרי. אנחנו מתפללים את תפילת-השואה. אילו היו נותנים לנו להתעטף בטלית ולמלמל תפילה חרישית לעצמנו! אילו יכלנו בימים נוראים אלה להתנזר מחיי יום-יום, להינתק ממהלך המאורעות ולהסתגר בביתנו, להדליק נר- נשמה לזכר אחינו המושמדים ולשקוע בסידור הקיטרוג! אך אי- אפשר לפסוח על חיי יום יום, אין להעמיד את הזמן במקומו, צריך לחיות, צריך להדביק את קצב הזמן החולף. צריך לנשום את אויר האביב הצח ולהמשיך ולהתקיים, למען… למען מה, בעצם? למען לא יחזור הדבר, על מנת שיוסיף עם ישראל ויהיה קיים לנצח.

                                    *           *           *           *

   למעלה מחמש עשר שנים שתקנו. דפי ספר- השואה. היו פזורים על פני תבל. זעקת- הכאב נשארה תקועה בגרונותיהם של עדי- ראיה ניצולים. פרשיות זוועה ריחפו באויר, בלילות של נדודי שינה, בהזיות בהקיץ. לעתים התרעמנו על השיכחה וההשכחה. אך אולי מוטב ככה. אולי צריך היה לחכות עד שילכדו את השטן עצמו, ישימוהו באזיקים, ילבישוהו בגדי אדם ויושיבוהו מולנו בתוך תא-הזכוכית ועד אשר ייפינו את כוחה של התביעה שתבנה את בנין הקטיגוריה האדיר. ולעינינו מסתמן כבר המבנה העגום שחומר הבניה שלו מורכב מאפרם של מיליוני גוויות שרופות. והבנין יעמוד על תילו דורות רבים. תהא זו המצבה על קבר קדושינו.

ת.נ.צ.ב.ה.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות