חיה לזר, כתום הפרק הראשון במשפט אייכמן

מקור – עיתון חרות 

תאריך – 9.6.1961 

כתום הפרק הראשון במשפט אייכמן 

מאת: חיה לזר 

והנה כי כן הגענו לתום הפרק הראשון במשפט אייכמן. כתב האשמה הוגש, נומק על ידי מאות מסמכים ועשרות עדים. את מלוא משמעותה של מלאכת הקטיגוריה יבינו אל נכון רק הדורות שיבואו אחרינו. כפי שהיינו זקוקים אנחנו לעשור ומחצה שנים על מנת לגולל את פרשת השואה כמעט בהקפה המלא, כן אפשר יהיה להעריך את הקיטרוג הגדול רק מפרספקטיבה של זמן.

ואנו העדים למהלך דיוני בית המשפט, נוכל להסתפק בישר כוח חם וכנה בלבד לתובע וחבר עוזריו הנאמנים.

בתבונה רבה נהג היועץ המשפטי בהשאירו את פרשת מחנות ההשמדה לסיום הנמקת כתב האשמה. במשך חודשיים הימים במהלך המשפט הזדעזנו, הלוך והזדעזע, כל שעה, כל רגע מ-60 היממות הנוראות. כי הזעזוע העמוק פקד אותנו לא בימים בלבד, גם הלילות, ואולי בעיקר הלילות, לא עברו עלינו במנוחה. והימים והלילות האחרונים, ימים ולילות של טרבלינקה, מיידנק, בלזיץ, בודזין ואושוויץ היו הנוראים ביותר. 

חיוורים, רוטטים ומוכי הלם הם עלו על דוכן העדים. רבים מהם ניצלו בתודה את הזכות שנתן להם אב בית הדין למסור עדותם בישיבה. לשעה קלה הם חזרו לשם, חלושים מרעב ועינויים, כשמשקל גופם מגיע למשקל עצמותיהם ועורם האפור הצהבהב, הם חזרו להיות מוזלמנים חסרי אונים וכוחם לא עמד להם למסור עדותם בעמידה על הרגליים. נשבעו באלוהים כי עדותם תהיה אמת וצנחו על הכסא הגואל. הידיים רעדו, הקול רטט בגרון מחניק והסיפור נשמע.

הגיטאות חוסלו, בונקרים נתגלו והם הובלו בקרונות דחוסים והגיעו לשערי המחנות. גברים לחוד, נשים זקנים וטף לחוד. מבט אחרון לבני משפחה יקרים ואהובים. הראשונים מובלים בדרך הארוכה לבלוקים, והאחרונים בדרך הקצרה – לכבשנים. וכך הפרד ושרוף וחוזר חלילה. רק אצבעו של השטן ממשיכה לנוע – שמאל, ימין, שמאל, ימין – השמאל (ולפעמים על מנת לבלבל את הקורבנות להפך) עולה דרך ארובות המשרפות השמיימה, והימין לתחתי הגהנום – למחנה הריכוז הנאצי.

וכך קרה שרוב העדים, שניצבו השבוע על הדוכן, היו גברים בגיל הארבעים ומעלה, כלומר שאז לפני 16-18 שנים היו הם גברים חסונים במחצית שנות העשרים שלהם, שרק זה עתה הקימו להם משפחות והשאירו בצד שמאל נשים צעירות ותינוקות בזרועותיהן.

ואלה שנידונו לחיים הקצרים בתוך תוכי בתי החרושת למוות החלו בדרך הייסורים. עבודת פרך, מחלות וזוהמה היו מנת חלקם. ותמיד אותו סיכום, אותו סוף פסוק – ס. ב. (סונדר באהאנדלונג) "טיפול מיוחד" – חנק בגז ציקלון ב. ושריפת הגופות והאפר פוזר לכל רוח.

וכשם שחייו של אדם אחד אינם דומים לחיי חברו, – כך גם קרה שם בממלכת המות. היו כאלה שהומתו מיד. היו כאלה ששכנו במחנה מספר חודשים וצעדו לאחר מכן ברגלים כושלות לעבר הקרמטוריון: והיו כאלה שבגופם הדל והמעונה נעשו עוד נסיונות שונים ומשונים – ואלה היו המעונים ביותר בפלנטה של מחנות המוות.

וכפי שאמר הסופר, אשר לא עזר כוח למסור קורותיו בפלנטת אושוויץ, אפילו לא בישיבה, וקם מן הכסא וצנח על רצפת במת בית המשפט, שהוא מאמין באמונה שלמה שכשם שבמטאורולוגיה הכוכבים משפעים על מזלנו, כן כוכב האפר אושוויץ עומד למול כדור הארץ ומשפיע עליי, משוכנעים גם אנחנו שהלך מחשבותינו בשבוע שחלף הושפע והודרך על פי מהלך המוות במחנות הריכוז. וכאשר אנו מפנים את מבטנו המבוהל אל ילדינו הישנים שנת ישרים בעריסותיהם או משחקים במגרש המשחקים, אין אנו חושבים עתה כמימים ימימה על עתידם, אין אנו מציירים אותם בדמיוננו כאנשים בוגרים, התורמים משכלם ומאונם לעתיד האנושות, אלא תוקף אותנו חלום בלהות מה היה קורה להם שם. ואת הסיוט הזה המחישו בפנינו שני עדים צעירים, שני גברים בגיל השלושים, שניהם הגיעו לשערי אושוויץ בהיותם נערים בני 14. הגיל בו עובר האדם משנות ילדות לגיל הנעורים. ורצה הגורל האושוויצי להשאיר אותם לפליטה והם נחתו, נפילי אושוויץ הרכים, על אדמת כדור הארץ ומסרו פה עדותם על קורותיהם שם. 

האחד הכניס אבנים קטנות לנעליו שהיו גדולות ממידת רגליו, ואחיו בן ה-15 קרע את כובעו לשנים ונתן לו את קרעי הבד לרפד בהם את האבנים הדוקרות למען יוכל לעמוד על רגליו החלושות. וכאשר עבר מתחת לקורת העץ שנמתחה בשער, נגע בקודקוד ראשו והגיע לגובה הדרוש כדי שיישאר בחיים, ולא ישלח מיד למשרפות.

וגבר צעיר, יפה מראה בעל עיניים כחולות ותמימות של ילד אמן, סיפר לנו מעל דוכן העדים כיצד היה מתחמם בימי כפור עם חבריו הנערים בכבשנים כאשר היו פנויים מגוויות אדם שרופות. ואיך היו אוספים את אפר האדם ומפזרים אותו בשדרת המוות האושוויצית, לבל יתחלקו מגפיהם של שרי המוות, שטיילו להנאתם בשדרה. וכאשר ניצל הנער החולה ובמשקל 30 קילו בלבד, נטל לידיו עפרון ושרטט ביד חלושה את הכבשנים והבלוקים ותאי המשמר והעלה על הנייר את המציאות האושוויצית, והם הוגשו כראיה לבית המשפט, העומד להוציא גזר דין על אדריכל ההשמדה.

ראיות, מסמכים והוכחות נערמו על שולחן השופטים בתום פרק התביעה, אך בחלל העולם מרחפות עדויות נוספות לאין ספור, וחוששנו כי לעולם, לעולם לא יתנו עוד מרגוע לנפשנו.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות