חיה לזר, קום על רגליך קצטניק יקירנו!

יומן בית המשפט 

קום על רגליך קצטניק יקירנו! 

מאת: חיה לזר 

הם הראו לו את בגדי האסיר שלו – והוא חזר לפלנטת אושוויץ.

הם שאלו לפשר שמו המאומץ והוא רצה להסביר להם, שהנה זהו שמו האמיתי. כי אחר שנתיים על פלנטת אוושויץ נמחקה אישיותו הקודמת משכבר הימים והוא, הקצטניק, ישאר…קצטניק עד סוף ימיו, עד…

"הנה אני רואה אותם… אני זוכר… מלמל העד יחיאל די-נור.

"אני נשבעתי להם כי לא אבגוד, כי אזכר, כי אזכיר ואספר… 

הוא עמד בנדרו, הוא קיים שבועתו, כאשר נפל מעל דוכן העדים. כאשר העלוהו השוטרים על אלונקה והוציאוהו מאולם בית המשפט – היה זה הקצטניק, שלא בגד באחיו לזוועה. היה זה האיש העקבי, המקיים שבועתו עד הסוף. אולי הוא נפל משום שהיה נדמה לו לשניה, לחלק הזעיר של יחידת זמן זעירה ביותר, כי הוא הולך לבגוד בהם. כי הוא היה האיש שזכה לעלות על במת בית המשפט עומד פנים אל פנים מול המפלצת ששלחה אותם לקרמטוריון מס' 2 ומס' 3 שבפרברי פלנטת אושוויץ – בירקנאו והאדמה אינה מזדעזעת. והשמש הלוהטת ביום שרב זה  ממשיכה לזרוח ואנשים חיים יושבים ומקשיבים ואינם נופלים מכסאותיהם, והעולם מתנהל כסדרו, ואיש אינו מלוה את מוני הקטן, את ה"פיפל" של כל ראשי הבלוקים, בדרכו האחרונה אל עבר גדר התיל המחושמל ומוני נשאר בודד. והוא יחיאל די-נור, נשבע להגיד את האמת, את כל האמת. אבל על מנת לגלות את האמת עליו לחזור לפלנטת אוושויץ והוא רץ אל עבר גדר התיל ונפל… לזרועותיהם הנאמנות של שומרי מדינת ישראל. 

הוא עמד בנדרו, הוא קיים שבועתו. 

ואנחנו קמנו ממקומותינו ורצינו לקרוא לו בשמו, בשמו האמיתי, ולא ידענוהו. יחיאל יקרינו! – יצאה לחישה אילמת מן הקהל. יחיאל, קום על רגליך, התחזק, אמץ רוחך. עוד לא מלאת שליחותך. אתה חייב גם לנו משהו נוסף. מלאת שליחותך כלפי אלו שהלכו לכבשנים, לבושי כותנות הפסים וכפכפי העץ לרגליהם. אבל גם לנו, האנשים השלמים ובני האדם למחצה שנשארו לפליטה משם, אתה חייב לנו את בריאותך הטובה. המשך, ידידנו, המשך, בתור עומדים עוד רבים. אתה האיש שניקה את הזוהמה מעל גופו הפעוט של מוני הקטן. אתה טיהרת אותו מן החטא של סטיה מינית והענקת לילד העדין, לניצן הרך שצמח על קרקע משפחת רבנים וצדיקים, ונעקר מחיבוקי אב ואם ונזרק לבלוק המזוהם – חיי-אלמוות נתת לו. 

אתה האחד שהענקת חיי נצח לנערות ישראל הטהורות והתמימות, שגופן הצח היה טרף ליצרים בהמיים. אנא ממך, עוד רבים מחכים לעטך הברוך שתגאלם מתחום נשיה ותעלה אותם השמימה לזכרון נצח. 

קום על רגליך, קצטניק יקירנו, והמשיך לכתוב למענם ולמען כולנו. "כל עוד לא יתעורר העולם אחר צליבת עם שלם, כפי שהתעורר אחר צליבת איש אחד ויחיד, על לשאת את השם קצטניק" – באמרך זאת. נפלת מעל דוכן העדים, הפסקת דבריך, ובית ישראל ברחשי ליבו הרים אותך מרצפת במת בית המשפט והעלה אותך מעלה מעלה. 

וכאשר יתעורר העולם כולו – אז תוכל לחזור ולשאת את שמך הנכון, השם שנתנו לך הוריך ביום הכנסך לבריתו של אברהם אבינו, את שם המשפחה של אבותיך, למען לא תנותק השושלת של משפחה יהודית אחת, אשר נתנה לעם ישראל בן שכמותך.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות