חיה לזר, שתי כותרות עיתונאיות

מקור – עיתון חרות 

תאריך – 2.3.1962 

שתי כותרות עיתונאיות

מאת: חיה לזר 

באחד הימים האחרונים נטלנו את עיתון הבוקר לידינו, העפנו מבט חטוף על הכותרת, ונתקלנו בידיעה קצרה: ערעור אייכמן – ב-22 למרץ. הידיעה אינה ארוכה, אפשר לקרוא אותה עד הסוף, אפילו ליד ספל הקפה של שחרית. –"אם לא יכול שינוי בלוח הזמנים, יפתח בית המשפט העליון את דיוניו במחצית השניה של חודש מרץ באולם בית העם בירושלים לבירור עירעורו של אדולף אייכמן", ועוד כמה שורות על הרכב בית הדין ועל פרטי הערעור שהגיש סניגורו של הנאשם הד"ר סרבציוס. בינתיים כבר הספקנו להריק את ספל הקפה, ועוברים לסדר יומו של אחד מימי סוף החורף.

למחרת משקיף שוב בוקר אפור מבעד לחלון. ספל הקפה מהביל כתמול שלשום, ומעתון הבוקר זועקות כותרות שמנות על כיבוש החלל ועל הסכם באלג'יריה. שעת הבוקר קצרה. אין זמן לקרוא את פלאי החלל ולא על הדם הניגר בחוצות אלג'יר ואוראן. אך בשולי העתון מסתתרת ידיעה קצרה, על טור אחד בסך הכל, אפשר לקרוא אותה עד תום: "גזר דין המוות על ארבעת היהודים מוילנה ועל היהודי מטיפליס יבוצע ואין עליו כל ערעור".

כזכור נשפטו ארבעה יהודים בוילנה באשמת "עבירות מטבע". הנדון החמישי נשפט בבירת גיאורגיה על אותה עבירה. בין חמשת הנידונים למות גם אשה, והידיעה בעיתון מספרת כי "מאז מות סטלין, הנה בתיה רזניצקי, האשה היחידה שנידונה למוות בבית דין סובייטי". 

בינתיים הספקנו שוב להריק ספל קפה ורוצים לעבור לסדר היום, אך כאן קורה משהו בלתי רגיל. במקום לחשב את הרגעים שנותרו עד לשעת העבודה, ואת שעות היום על עיסוקיהן וטרדותיהן, נאבקים אנו בפעולות חיסור וחיבור, המספר הכולל – שמונה רבבות. עד לפרוץ המלחמה חיו בוילנה שמונים אלף יהודים. גל הפליטים מפולין הכבושה הביא לבירת הרפובליקה הליטאית הסוביטית כ-20 אלף יהודים נוספים. מספר יהודי וןילנה עלה לעשר רבבות. גייסות היטלר חוצים את נהר בוג ומתקיפים את ארץ הסובייטים. מאה אלף יהודי וילנה נלכדים בין המצרים. כמה אלפים בני נוער מצליחים להמלט מזרחה. רובם מתגייסים לבריגדה הליטאית, ארוכה רשימת החללים שנפלו בקרבות אוריול וסמולנסק, שם התקיפו חילי הבריגדה הליטאית, שאינה אלא הבריגדה של נערי וילנה היהודית. כאשר חזרו שרידי הבריגדה לוילנה המשוחררת נפגשו עם כמה מאות פרטיזנים יהודים. ביחד הגיע מספרם לאלף איש ואישה.שמונה רבבות מיהודי וילנה היהודית טמונים בקבר האחים שביער פונארי. עוד כמה אלפים נשמדו במחנות. האלף שנותר בחיים עוזב את גיא ההריגה כל עוד פתוחים שערי היציאה. כמה מאות שהשתהו בערבות אסיה התיכונה מגיעים לעיר מולדתם באיחור זמן. שערי היציאה חסומים. ואלה הם יהודי וילנה של עכשיו, של העיר שהיתה פעם ירושלים דליטא.

כעת נידונו ארבעה מהם למיתה. לא ניתנה להם הזכות לערער על גזר הדין והוא יבוצע. כמה יהודים ישארו בוילנה? ושוב צריך לעשות פעולת חיסור. החשבון פשוט. ממאות ספורות יש להוריד ארבעה. הרבבות הצטמצמו למאות והחשבון קל יותר. רצח משפטי אינו ג'נוסייד. אולם מצפון העולם לא התעורר בשני המקרים. ועוד ארבעה מיהודי וילנה יעלו קרבן ואיש לא יפצה פיו. גם לא הנידונים עצמם, כי אין להם זכות ערעור. 

לעומת זאת יפצה את פיו בעוד שבועות אחדים אדולף אייכמן, כי לו ניתנה זכות לערער על פסק דינו. ובינתיים יוסיפו להגיע לירושלים מכתבי מחאה מכל בירות העולם. צדקנים מכל קצוות תבל יבקשו על נפשו. עבירה על חוקי מטבע אינה שווה לפשע הג'נוסייד. לשולחן בית המשפט שבבירה הליטאית לא יגיעו בקשות להמתקת גזר הדין. אבל זה כבר חורג ממסגרת חשבון מתמטי – ואנו רק את מספר יהודי וילנה רצינו לחשב.