חיים לזר, יהודים בצבא ארצות הברית

מתוך: פרסומי מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, מספר 13, דצמבר 1971.

 חיים לזר, יהודים בצבא ארצות הברית

במלחמת העולם השניה, במלחמה למיגורו של היטלר וצבאו, אשר הכניס את העולם למערבולת דמים איומה – השתתפו, לפי חשבון משוער, כמיליון ומחצית המיליון חיילים יהודים. ואת החלק המירבי לצבא אדיר זה תרמה יהדות ארצות הברית: חמישים וחמישה אלף חיילים וקצינים יהודים נלחמו בשורות צבא ארצות הברית. הם נמצאים בכל זרועות הצבא: ביבשה, בים ובאוויר, בפלוגות קומנדו ומתחת לפני המים, בחיל הנדסה ושריון, בחיל רפואה ואספקה, בקשר וסיור ומודיעין. בכל יחידה ובכל ענף ובכל סוג לחימה – נמצאו יהודים. הוא הדין בחזיתות: חיילים יהודים בצבא ארצות הברית נלחמו בכל חזיתות המלחמה: באיי האוקיאנוס השקט, בחופי יפן, על אדמת סין, השתתפו בפלישה בנורמנדיה, בקרבות על שחרור ארצות אירופה הכבושות ולבסוף – בכיבוש גרמניה.

רבבות יהודים נפלו בקרבות. רבבות עוטרו באותות כבוד וצויינו לשבע על מעשי גבורה עילאיים, בכל מערכות המלחמה שפכו חיילים יהודים את דמם, נלחמו בעוז ובאומץ ותרמו את חלקם הגדול במיגור המכונה הצבאית הגרמנית האדירה.

חיילים יהודים מצבא ארצות הברית גם היו בין משחררי האסירים במחנות הריכוז והמוות והגדילו לעשות במתן עזרה וסעד לשארית הפליטה. כי היתה זאת עבורם "מלחמה יהודית", מלחמה על המשך קיומו של העם היהודי, מלחמת נקם ושילם על השמדת המוני יהודים בידי גרמניה הנאצית, מלחמה על חיים יהודיים ועל הכבוד היהודי. ואכן – נלחמו וניצחו.

נביא כאן את סיפורם של מספר לוחמים בצבא ארצות הברית, כהדגמה ודוגמה ללחימה היהודית בכל אתר ואתר. 

מאיר לוין

המפורסם ביותר בין גיבורי התהילה של אנשי חיל האוויר היה הסרג'נט מאיר לוין.

מאיר הצעיר התגייס לצבא בשנת 1939 וכאשר ארצות הברית הצטרפה למלחמה נגד גרמניה ב-1941 היה כבר מאיר איש חיל אוויר ותיק ומפורסם בידע שלו, בהעזתו ובאומץ לבו.

מאיר נשלח לחזית היפנית. הוא משמש כאחראי להפצצות במטוס מטיפוס "מבצע מעופף", שמפקדו הוא הקפיטן קולין קליי.

מיום המלחמה הראשון הוא מבצע פעולות הפצצה על מעוזי האויב בדייקנות מפליאה. מעולם אינו מחטיא את המטרה. בין פעולותיו המפורסמות ביותר – הוא משגר פצצות לעבר אוניית המלחמה היפנית "הרונה" ומוריד אותה למצולות – בים הפנינים. כעבור זמן קצר הוא מטביע אוניית שירות יפנית בנפח של חמישה-עשר אלף טון.

בינואר 1943 כבר רשומות לזכותו של מאיר לוין למעלה משישים גיחות קרביות ושמו מפורסם כאחד מאנשי חיל האוויר הנועזים, האמיצים והמצליחים ביותר.

מאיר מתנדב לטיסת סיור ב"מבצר מעופף" הממריא מבסיס מבצעי קמדי בגיניאה החדשה, כדי ללוות שיירת אוניות. לאחר מילוי המשימה, בדרכם חזרה, נקלע המטוס לתוך סערה עזה והחל לצלול. גם מיכלי הדלק כמעט ונתרוקנו לחלוטין. המטוס מגיע עד לפני המים וממשיך בטיסתו בקו ישר, אך הסערה העזה מולו. אנשי הצוות יודעים כי זוהי שעתם האחרונה, עוד מעט והמטוס יתרסק והם אבודים.

מאיר אינו מאבד את עשתונותיו. הוא זוחל מתוך תא הפצצות ומתחיל לפתוח את נצרות הבטחון של סירות ההצלה. המטוס נתקל בגלים האדירים ומתרסק. אנשי הצוות מצליחים להיאחז ולעלות על רפסודה שמאיר הוריד זה עתה על פני המים. כל אנשי הצוות, פרט למאיר, אשר התעכב עוד רגע כדי לשחרר רפסודות נוספות להצלת חבריו. רגע זה עלה לו בחייו הצעירים. המטוס השבור לרסיסים יורד לתהומות כשמאיר לכוד בתוכו.

בן עשרים וחמש היה מאיר במותו. אבל כבד ירד על חיל האוויר האמריקני. ראש המטה הצבאי של ארצות הברית, הגנרל מרשל, משגר מברק תנחומים לאמו השכולה בברוקלין, בו הוא כותב בין היתר: "כל האומה חייבת תודה נצחית רבה לסרג'נט לוין". עוד בחייו נשא מאיר הצעיר את העיטורים הגבוהים: "אות הצלב המצויין", "כוכב הכסף" ו"זר עלי האלון"

(Oak Leaf Cluster).

לאחר מותו הוענקו לו העיטורים: "לב הארגמן" (Purple Heart) ו"אות התהילה"Certificat) of Merit).

 ריימונד זוסמן

סגן משנה ריימונד זוסמן הוא אחד משני היהודים שזכו במלחמת העולם השניה בעיטור הגבוה ביותר שממשלת ארצות הברית רשאית להעניק – מדליית הכבוד של הקונגרס בצירוף מכתב אישי מאת הנשיא (The Congress Medal of Honor).

זוסמן היה צעיר ממוצע בן המעמד הבינוני בדטרויט, אשר עבד כפקיד משלוחים בחנויות קמעוניות. שקט, צנוע, שלא התבלט ובלי דרישות מיוחדות מן החיים.

בפרוץ המלחמה התגייס לצבא והוא בן עשרים ושלוש. עד מהרה סיגל לעצמו ולמד את תורת המלחמה והתמחה במיוחד בניהול קרבות רחוב. הוא מקבל דרגת סגן משנה ומשמש מדריך לטירונים בבסיס בפורט-נוקס.

ריימונד יוצא לחזית כמפקד טנק ויחד עם יחידתו מתקדם דרך צרפת לעבר גרמניה.

בפעולת קרב על כיבוש הכפר הצרפתי Noroy Le Bourg בעמק הרון, נתקע הטנק שלו ושקע בשדה הבוצי. ריימונד קופץ מתוך הטנק, חוטף ממישהו רובה ומתקדם בריצה לפני הטנק השני שנע קדימה, ומכוון אותו ואת אשו לעבר הכפר. בשרשרת פעולות ותחבולות בסימטאות הכפר, בנשקו האישי ובאש הטנק שכוון על ידו הוא מצליח להרוג תשעה-עשר חיילים גרמניים, לקחת בשבי תשעים ושלושה חיילים אחרים, לתפוס שלל שני תותחים אנטי-טנקיים, תותח אחד אנטי-אווירי, שתי מכונות יריה ושתי משאיות.

על מעשה גבורה בלתי רגיל זה, ניהול יחיד של קרבות רחוב בצורה כה מזהירה ועל הישגיו העצומים במבצע זה – הוענקה לו מדליית הכבוד.

למרבה הצער, לא נשאר לו זמן רב להאזין לתהילות והתשבחות מפי מפקדיו. ימים ספורים אחרי קבלת העיטור הגבוה ביותר הוא מקפח את חייו בפעולת קרב על אדמת צרפת והוא רק בן עשרים ושש.

היה זה ב-21 בספטמבר 1944.

 יעקב גלזמן

בפרוץ מלחמת העולם השניה מתנדב יעקב ומתגייס לצבא כטוראי, ואת שרותו בצבא הוא מסיים בדרגת לויטננט-קולונל.

יעקב עבר את כל שלבי המלחמה מראשיתה בחזיתות השונות במזרח הרחוק וסיומה על אדמת גרמניה הטמאה עם מיגורו של צבא היטלר.

בפגישותיו הראשונות עם הפליטים, ניצולי המחנות, נודע ליעקב על פעולותיו הרבות והנועזות של אחיו הצעיר יוסף גלזמן, שפעל בגיטו וילנה, כקצין מטה ארגון המחתרת, כראש המטה של הגדוד הפרטיזני היהודי הראשון, שהוא היה בין מקימיו, על שם "נקמה", ביערות נארוץ' ועל מות הגיבורים שלו ביערות אלו.

גאווה וצער מילאו את כל ישותו של יעקב. את מעשי ומעללי הגבורה שלו עצמו אין הוא מחשיב, אינו רוצה לדבר בהם ואף לא על העיטורים הרבים שהוענקו לו. כל גאוות לבו נתונה לאחיו יוסף הגיבור המנוח. לו זכה יוסף להישאר בחיים – מה גדול יכול היה להיות אושרו של יעקב!

 מוריס רוז

הבריגדיר גנרל היהודי מוריס רוז היה ללא ספק אחד המצויינים והמבריקים ביותר בין מפקדי חיל השריון האמריקני במלחמת העולם השניה.

מוריס נולד ב-26 בנובמבר 1899 במידלטון קונטיקט, לאביו הרב סמואל רוז. בילדותו הוא עובר לדנבר, שם גומר את לימודיו התיכוניים ומשם לאוניברסיטה בקולורדו.

מוריס הצעיר מחליט להקדיש את עצמו לקריירה צבאית ועוד הספיק לשרת בצבא במלחמת העולם הראשונה.

כשפרצה מלחמת העולם השניה היה רוז בדרגת לויטננט קולונל. הוא עובר את כל שלבי המלחמה על פני כל החזיתות עם חיל השריון שלו, החל מצפון אפריקה, דרך איטליה, משתתף בפלישה בנורמנדיה, חוצה את הריין וממשיך להילחם על אדמת גרמניה.

הוא מקבל עיטור מיוחד על הנחתת אנשיו בחופי תוניס על אף האש העזה של האויב.

הוא מגיש לגנרל הגרמני-נאצי בורוביץ בתוניסיה את הדרישה לכניעה ללא תנאים. הוא מפקד על הכוח הלוחם שכבש את פלרמו, במסעה של הארמיה האמריקנית השביעית על פני סיציליה.

תוך הפלישה לנורמנדיה מקבל רוז את הפיקוד על הדיוויזיה המשוריינת השלישית והטנקים שלו לוחצים ללא הפוגה, כשהוא חושף את עצמו מול אש האויב בראש הטורים ומלהיב את פיקודיו. עד מהרה הופכת הדיוויזיה שלו לכוח מחץ שאין דומה לה.

רוז הוא גיבור הקרבות בכיבוש Falaise Gap. הוא משתתף בפריצה לסנט לו. הוא המפקד המנצח בעמק Vire. גדודיו כובשים את נאַמור ואת ליאז', כשהם שוברים את התנגדותם החזקה והעיקשת האחרונה של הגרמנים בגבול בלגיה. במסע הנצחונות הרצופם שלו, תוך לחץ בלתי פוסק על האויב, הוא כובש את העיר הגרמנית קלן (Colonge).

יחד עם התקדמותו בשדות הקרב הוא מתקדם גם בדרג הפיקוד: ב-5 בספטמבר 1944 הוא מקבל את דרגת מייג'ור גנרל. לגנרל רוז מוענקים עיטורים גבוהים: את "כוכב הברזל", "זר עלי האלון", "לב הארגמן" ו"אות השירות המצוין". בציונו לשבח נאמר בין היתר: "בעבור שירותו כגנרל מפקד על הדיוויזיה המשוריינת השלישית. מ-7 באוגוסט עד 12 בדצמבר 1944 הוא הוביל את פיקודיו בהצטיינות לנצחונות רצופים על פני צרפת, בלגיה וגרמניה. בשורה של מסעות סוחפים לאורך חצי האי נורמנדיה התגברה הדיוויזיה שלו בעקשנות על התנגדות אויב קשה-עורף, והתחבר עם כוחות בריטניה ליד פרונטל ועל ידי כך סגר את Falaise Gap וחתם את גורלם של גרמנים רבים".

רוז מוביל את הדיוויזיה שלו נאמר בציון לשבח "בזריזות רבה מנהר הריין לעבר קו זיגפריד כשהוא מחשרר בדרכו כפרים וערים צרפתיים ובלגיים רבים. על אף קשיי האספקה החמורים הוא ממשיך בלחץ הבלתי פוסק ומתקדם כשאינו נותן שהות לגרמנים וגורם להם אבידות כבדות באנשים וציוד. הוא ממשיך לחשוף את עצמו בפני אש האויב ותצפיותיו-עמדותיו, כדי להשיג מידע ממקור ראשון על המצב בחזית וכדי שיוכל לפתח את התקפותיו מעמדות נוחות יותר. בכך הוכיח את עצמו כבעל כשרון טקטי מזהיר, כושר מנהיגות ואומץ לב עילאי ובכך הוא נוסך לתוך לב אנשיו בטחון עצמי וכושר לחימה מצוין. הודות לידע המקצועי שלו".

מספר שבועות לפני הניצחון הסופי על גרמניה, מתפרץ טנק גרמני בודד לתוך המערך האמריקני, אחד מפגזיו פוגע בגנרל מוריס רוז והוא נופל חלל. היה זה ליד פדרבורן (Paderborne) בגרמניה. הערכה על אישיותו של גנרל מוריס רוז פרסמו הכתבים הצבאיים שהיו צמודים לדיוויזיה שלו בכל שנות המלחמה. אחד מהם, הרולד דני (Denny) כתב ב"ניו-יורק טיימס" כי "במותו של גנרל רוז איבד הצבא האמריקני את אחד מקציניו המוכשרים והאמיצים ביותר, שיחד עם זאת היה אדם בעל קסם אישי נדיר. גנרל רוז היה מנהיג כפי שכל גנרל מצליח צריך להיות, אולם הוא היה מנהיג במלוא מובן המילה. תמיד היה בתוך הקרב בג'יפ פתוח ומצויד במכשיר קשר דו-כיווני. הוא דרש את המאמצים הגדולים ביותר מאנשיו, מעולם לא דרש דבר שבעצמו לא היה מוכן לעשות. אנשיו אהבוהו וכיבדוהו"

 חלקם של יהודי ארצות הברית במלחמת העולם השנייה

סך הכול אוכלוסיית ארצות הברית, 135,000,000

סך הכול אוכלוסייה יהודית בארצות הברית, 4,500,000                   

סך הכול מגויסים לצבא האמריקאי, 13,000,000

סך הכול מגויסים יהודים בצבא, 550,000

אחוז היהודים באוכלוסיה, 3.33%

אחוז היהודים בצבא, 4.23%        

חלוקה בין השירותים השונים:

צבא, 80%

חיל רגלים, 16.75%

כוחות יבשה אחרים, 8.5%

חיל אוויר, 33.5%

חיל הים, 17%

מארינס, 2%

משמר החופים, 1%

אבידות:

הרוגים (בקירוב), 11,000            

פצועים (בקירוב), 40,000

עיטורים:

מדלית הכבוד של הקונגרס, 2

אות השירות המצוין, צלבים וצלבי חיל הים,  157

כוכב הכסף, 1,600        

עיטורים אחרים, ציונים לשבח ואותות הצטיינות, 50,242

בסך הכול, 52,000

 

כשישים אחוזים מכלל הרופאים היהודיים בארצות הברית מתחת לגיל ארבעים וחמש היו בשירות בעת המלחמה.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות