חיים לזר, מארק דבורז'צקי – המצפון של שארית הפליטה

מתוך: פרסומי מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, מספר 25, ספטמבר 1975 

לזכר חברים שהלכו לעולמם

מארק דבורז'צקי – המצפון של שארית הפליטה

בשבת, ג' ניסן שנה זו, נפטר דוקטור מארק דבורז'צקי בגיל שישים ושבע, לאחר מחלת לב ממושכת. בהלווייתו, שנתקיימה ביום ראשון, השתתף קהל רב – לוחמי ארגון הפרטיזנים, יוצאי מחנות ההשמדה, סופרים, רופאים יוצאי וילנה והסביבה, סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן – קהל מגוון, שבא לחלוק כבוד לדוקטור דבורז'צקי המנוח ולהזיל דמעה על קברו הרענן של האיש, שהיה כה פופולרי ואהוד על שדרות העם השונות, ואשר מותו השרה עליהם אבל כבד.

ספדו למנוח רקטור אוניברסיטת בר-אילן פרופסור מ. צ. קדרי, דוקטור מ. פייגנברג, ח. לזר, א. סוצקובר וש. חולבסקי.

ביום השלושים לפטירתו נתקיימו עצרות זכרון לזכרו בבית סוקולוב בתל אביב, מטעם הארגון העולמי של פרטיזנים, יוצאי מחנות ומרכז קופת חולים, בבית לייויק, מטעם ארגון סופרי אידיש בישראל, באוניברסיטת בר-אילן – מטעם האוניברסיטה ובבית וילנה בתל אביב – מטעם ארגון יוצאי וילנה והסביבה. בעצרות אלה העלו אנשי ציבור וידידיו הקרובים את זכר דמותו של המנוח בפני קהל אוהדיו הרבים שנכחו בעצרת. ביום השלושים לפטירתו נתקיים גם טקס גילוי המצבה על קברו בבית הקברות בקרית שאול.

דוקטור מארק דבורז'צקי היה איש רב-פעלים ורב תושיה. היתה זו דמות מופלאה וססגונית, איש נקי-כפיים ובר-לבב, ידיד וחבר ומעל לכל בעל מסור ונאמן ואב דואג ואוהב. את כל זמנו הקדיש לתורה ולמעשים טובים. תורתו – הנצחת זכר השואה האיומה שהיה אחד מקורבנותיה, סובליה. הוא ראה בעיניו את אובדן עמו והשמדתו על ידי העם הגרמני המרצח, הרגיש על גופו ובנפשו את כל מוראות התקופה, ומאז השחרור הקדיש את כל כוחותיו להטפה ולהנצחה, ללמד לקחים והקניית תודעת התקופה בלב העם, הנוער וגויי העולם. הוא היה דמות פופולרית וידועה בין כל אלה שעברו את תקופת השואה, בארץ וברחבי העולם, בין יהודים ושאינם בני-ברית כאחד. כולם כבדוהו, העריכוהו והעריצוהו על מידותיו התרומיות כאדם, על עקביות דרכו הציבורית, כרופא, עסקן, סופר ומטיף. אין צורך להרבות דברים על המנוח. הביוגרפיה של האיש המובאת להלן מדברת בפני עצמה. ביוגרפיה זו מוכיחה מה רבה ועניפה היתה פעלתנותו של אדם מופלא זה. הביוגרפיה נמסרה לידנו על ידי אלמנתו חסיה, שתיבדל לחיים ארוכים, שהיתה עוזרתו ושותפתו הנאמנה בכל פעילותו הציבורית, ספרותית, כשם שליוותה אותו נאמנה בחייהם המשפחתיים והפרטיים.