טבעת הקשר בין ה"ארגון הצבאי היהודי" (ז.ז.וו.) בגטו ורשה, לבין המחתרת הפולנית שסייעה לו

טבעת הקשר בין ה"ארגון הצבאי היהודי" (ז.ז.וו.) בגטו ורשה, לבין המחתרת הפולנית שסייעה לו 

צעדים ראשונים להקמת ארגון מחתרת בוורשה החלו עוד לפני הקמת הגטו. מתוך שורות תנועת הנוער בית"ר ומתאי האצ"ל בעיר, צמח ארגון מחתרתי, שנודע לימים בשם "הארגון הצבאי היהודי". 

חלק מאנשי בית"ר התאמנו בנשק עוד לפני פרוץ המלחמה אצל קציני צבא פולנים, במטרה להכשיר את עצמם ללחום על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל.

אחרי הקמת הארגון הם חידשו את קשריהם עם מדריכיהם לשעבר וקיוו להשיג באמצעותם אמצעי לחימה ואולי אף לשתף פעולה במאבק נגד הכובש הגרמני.

הז.ז.וו. הפך לארגון מחתרת שהיה מצויד היטב בנשק ובאנשים בעלי ניסיון צבאי. במשך הזמן הצטרפו אליו גם יחידים וקבוצות שלא היו קשורים לבית"ר. הארגון התפתח ופעל באופן עצמאי, כמעט ללא מגע עם הזא"ב – הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה, שאיגד בתוכו את מרבית חברי תנועות הנוער הציוניות. למרות ניסיונות הידברות, לא הצליחו שני הארגונים להתאחד או לשתף פעולה ופעלו בנפרד, גם כאשר החל המרד בגטו. 

לז.ז.וו. היו קשרים רציפים עם קבוצת המחתרת הפולנית הק"ב – חיל הביטחון, שנחשב למעין פלוגת מחץ בתוך המחתרת הפולנית הימנית, ארמיה קריובה – הצבא הארצי. מפקד גדוד במחתרת הנריק איוואנסקי, שכינויו המחתרתי היה "ביסטרי" שרד את המלחמה ומסר עדות על השתלשלות קשריו עם הז.ז.וו., שהחלו עוד ב-1939 ונמשכו עד למרד. איוואנסקי הוכר כחסיד אומות העולם בשל הסיוע שנתן לארגון היהודי.

אנשי הז.ז.וו. לחמו במרד גטו ורשה בגבורה רבה והחזיקו מעמד במשך כמה שבועות. רבים מהם נפלו במרד ולא נותרו כדי לספר את סיפורם. 

הקשר בין שתי קבוצות המחתרת – זו היהודית שבגטו וזו הפולנית שבצד הארי, התקיים באמצעות מקשרים. כמו כן נחפרה מנהרה בין מטה הארגון ששכן ליד חומת הגטו ברחוב מורנובסקה 7 לבין הבית ברחוב מורנובסקה 6, שהיה בצד הארי.

הקשריות והקשרים, שנבחרו על פי חזותם הארית ושליטתם בשפה הפולנית  העבירו נשק לתוך הגטו, הוציאו יהודים לצד הארי והעבירו ידיעות מצד לצד.

כסימן היכר בין שני הצדדים השתמשו הקשרים בסיסמאות שהוחלפו מדי שבוע, ונקבעו בתאום עם הידידים הפולנים. אמצעי קשר נוסף וייחודי, שהשתמשו בו, בעיקר כאשר נערכו פגישות עם מפקדים בדרג גבוה, היו שתי טבעות זהב זהות בתוכן הוטבעה אבן אדומה, ונחרטו עליהן סמלים יהודיים מובהקים.

 

להלן תאור הסמלים החרוטים על הטבעת בצדה החיצוני והפנימי ומשמעותם:

על האבן האדומה חרוט כוכב – "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כ"ד: 17)

הסיפרה 7 החרוטה במרכז הכוכב– מייצגת את שבעת הקנים במנורה

שבעת המינים משני צידי הכוכב– אמונה שעם ישראל עוד יפרח וישגשג ויניב פירות.

האריה, שדמותו חרוטה בצד הפנימי – סמל לגבורת יהודה (גור אריה יהודה)

והכבשה – סמל הקורבן.

 

המקשרים לא הסתפקו בהצגת הטבעות זה לזה, אלא נדרשו גם להסביר את משמעות הסמלים.

 

אין אנו יודעים מי הגה את רעיון הטבעות ומי ייצר אותן, אולם על פי עדויות השתמשו בהן כבר בתקופה הראשונה בגטו. הטבעת שהייתה ברשות הז.ז.וו. אבדה. תאומתה, הטבעת שהייתה ברשות המחתרת הפולנית נשמרה בידי הנריק איוואנסקי, שסיפר על קיומה לחיים וחיה לזר, שאיתרו אותו בפולין עוד בשנת 1960 בעת איסוף המידע על הז.ז.וו. איוואנסקי לא היה מוכן להיפרד מן הטבעת עד שחלה במחלה קשה. לפני מותו ביקש להעביר את הטבעת לישראל ולהציגה שם. חיים לזר-ליטאי יצא באפריל 1978 לוורשה במסגרת משלחת ראשונה מסוגה של ניצולים ונציגי ארגונים יהודיים, שהוזמנו לפולין לרגל פתיחת הביתן היהודי במוזיאון אשוויץ.

בעת שהותו בוורשה ביקר לזר אצל איוואנסקי החולה והביא לו מתנות, מצרכי מזון וכסף. ביומנו כתב לזר: "במזנון שמעל מיטתו הייתה מונחת הטבעת המפורסמת – טבעת הקשר. לקחתיה, השתעשעתי בה, החזרתיה למקומה ושוב לקחתיה, וכל מחשבותיי – איך להשיגה?" איוואנסקי סיפר כי במשך השנים ניסו אנשים שונים להוציא ממנו את הטבעת ואף הציעו לו סכומי כסף גדולים עבורה, אך הוא שומר עליה כעל בבת עינו. לזר אמר לו כי יחשוב וייתן לו תשובה מאוחר יותר. כעבור יומיים חזר וביקר אצלו ולהפתעתו אמר איוואנסקי כי החליט לתת לו את הטבעת ללא תמורה כספית "שמתי את הטבעת על אצבעי ולבי הוצף שמחה אין קץ" כותב לזר. הנריק אוייאנסקי נפטר ממחלתו זמן קצר לאחר מכן, ב-12 ביולי 1978.

 מאז, מוצג העתק מדויק של הטבעת במוזיאון הלוחמים והפרטיזנים בבית ז'בוטינסקי בתל אביב ואילו הטבעת המקורית נשמרה בידי חיים וחיה לזר.

חיים לזר נפטר באוגוסט 1997 ורעייתו חיה בפברואר 2003. בצוואתה ביקשה להציג את הטבעת המקורית ביד ושם, ולספר את סיפור הארגון הצבאי היהודי בגטו ורשה, שהודחק במשך השנים.

 

הטבעת ניתנת בהשאלה ל"יד ושם" על ידי המשפחה, לזכרם של חיים וחיה לזר,  מניצולי גטו וילנה, פרטיזנים ולוחמים ביערות רודניקי, שהקדישו חייהם לחקר ולתיעוד השואה והגבורה.

 

נובמבר 2003