יוסף גלזמן הי"ד – ביוגרפיה

ביוגרפיה של יוסף גלזמן

יוסף גלזמן

כתבה: דניאלה אוסצקי

יוסף גלזמן נולד בשנת 1913 בעיירה אליטוס, אשר בדרום ליטא. קיבל חינוך דתי-מסורתי-לאומי. מילדותו נמנה על שורות בית"ר והתמנה למפקד קן בית"ר במקום. הוא בלט בכישרונו ובמנהיגותו והוזמן לנהל את המחלקה הארצית לחינוך ולתרבות בנציבות בית"ר בליטא כולה. במסגרת תפקידו סיפק חומר תרבותי לכל קיני בית"ר ליטא והוציא לאור אלמנך על תולדות התנועה. גלזמן השתתף בקביעות בעיתונות בית"ר, והפך לאחד מראשי הנואמים בכינוסים של התנועה.

בשנת 1937 התמנה יוסף לנציב בית"ר ליטא, תפקיד אותו מילא עד מותו בגיבורים ביערות נארוץ'. בשנת 1938 נבחר לנשיאות הכנס העולמי שנערך בוורשה – הכנס העולמי האחרון בהשתתפות ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי והאחרון בו השתתפו רבבות בית"רים אשר נספו בשנים הבאות בשואה. באותו כנס נבחר יוסף לקצין השלטון והוא שב לארצו מלא תוכנית לאימון צבאי של הנוער לקראת השתלבותו במלחמה נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל ונגד הכנופיות הערביות. גלזמן וחבריו תכננו להעלות נוער בית"רי לארץ בעלייה ה"בלתי ליגאלית".

בתקופת שלטון הסובייטים בליטא, הפכה פעילות תנועת בית"ר לאסורה ובלתי חוקית. חבריה ואוהדיה נרדפו ורבים נאסרו והוגלו לסיביר. גלזמן עבר לחיות חיי מחתרת ונע חליפות בין קובנה לווילנה. בליטא התאספו אלפי פליטים פולנים, ביניהם רוב חברי נציבות בית"ר פולין. גלזמן השקיע מאמצים להוציאם משטח הכיבוש הרוסי ולהצילם מהסכנה הגרמנית. פעמים רבות עמד הוא עצמו בפני סכנת מאסר וגירוש אך נשאר מסור למשימת ההצלה.

עם פלישת גרמניה לברית המועצות ב"מבצע ברברוסה", יוני 1941, יצא גלזמן לעבודה בראשה, בקרבת וילנה לעבודה חפירות כבול. הוא המשיך לקיים קשרים עם חבריו בעיר, לחזקם ולעודדם. בינו לבין חבריו מקשרת הבית"רית פולה דייכס. באחת השליחויות שלה, בין ורשה לווילנה, היא נתפסה על ידי הגרמנים והוצאה להורג.

בסתיו 1941 הגיע יוסף לגטו וילנה. עם בואו החלה פעילות ענפה של בית"ר בגטו. לדבריו אז נותרה ליהודים דרך אחת – התנגדות לאויב ולגזירותיו עד אשר יוכשר העם למרד גלוי. לשם משימה זו יש להקדיש את כל הכוחות. יוסף קושר קשרים עם חברי תנועות נוער אחרות ובכוח שכנועו מהווה את המניע העיקרי להקמת ארגון הפרטיזנים המאוחד בגטו וילנה (פפ"או – FPO, Fareynegte Partizaner Organizatsye). חבריו של יוסף וחברי הארגון הלוחם נקראים על שמו "הגלזמניסטים". בהסכמת ראשי הארגון, לוקח על עצמו יוסף את כהונת סגן מפקד המשטרה היהודית בגטו. הוא עושה זאת כיוון שהוא מאמין שיוכל לגייס את המשטרה להיות כלי עזר ליהודי הגטו וכן על מנת להשיג נשק לארגון. הוא אכן יוצר קשרים ועוסק ברכישת נשק והבאתו לתוך הגטו. הוא מקים קורס מדריכים ומחלקה מיוחדת לשירות ידיעות. בחדרו נמצא מקלט רדיו מחתרתי.

כאשר נוכח שמאמציו לגייס את המשטרה לטובת אנשי הגטו עלו בתוהו, התפטר מתפקידו. במסדר פומבי בחצר היודנרט גינה את המשטרה ועל כך נאסר ונשלח למחנה עבודה בכפר סורוק-טאטר, לעבודה בחיטוב עצים. מפקדת הפפ"או דרשה מהיודנרט להחזיר אותו לגטו וכך היה. הוא התמנה למנהל מחלקת הדיור וניצל זאת לבניית בונקרים ודירות מסתור ופריצת מעברים לצד ה"ארי". באחד הימים הוא נאסר שוב והוחזק במפקדת המשטרה שברחוב רודניצקה 6. מטה הארגון שוב דרש את שחרורו.

ב-16 ביולי 1943 נאסר יצחק (איציק) ויטנברג, מפקד הארגון. כשבוע לאחר מכן, ב-24 ביולי יצא גלזמן יחד עם קבוצה ראשונה של אנשי הפפ"או ליערות נארוץ'. כבר ביום יציאתם איבדו כשליש מחבריהם במארב גרמני. אחרי נדודים מקימים יוסף וחבריו את בסיס הפרטיזנים היהודי הראשון בשם "נקמה", שמנה כמאתיים לוחמים. למפקדו מונה הצנחן בוטנס (זרח רגובסקי) וגלזמן היה ראש מטה הגדוד. אולם האנטישמיות שולטת גם בקרב הפרטיזנים. יוסף משגר מכתב לגטו בו הוא כותב שמניסיונו עם הפרטיזנים הגויים נוכח שוב עד כמה נכונה גישת הפפ"או לפתוח במערכה בין חומות הגטו.

הגרמנים מתחילים לכתר את בסיסי הפרטיזנים. יוסף מרכז סביבו כשלושים וחמישה פרטיזנים, משיג נשק והם יוצאים לדרך. הם מוצאים עצמם במרכז טבעת החנק הגרמנית. בליל "כל נדרי", שנת תש"ד, הם מתקרבים למסילת הרכבת המובילה לפולוצק הנשמרת על ידי הגרמנים ומצליחים לעבור אותה. הם מגיעים לחורשה שם מצאו אותם הגרמנים, לאחר שאיכרים תושבי הסביבה הלשינו עליהם. פרץ קרב אכזרי וחסר תקווה. הפרטיזנים היהודים נופלים בזה אחר זה ושלושה שנותרו בחיים מתנפלים על הגרמנים ואת כדוריהם האחרונים מפנים כלפי עצמם. בחורה אחת התחבאה בין השיחים וניצלה. מפיה נודע סופם של הגיבורים.

ביום הכיפורים 1943 הובאו לקבורה בקבר אחים ליד העיירה ווידז' שלושים וארבעה הלוחמים. ביניהם: יוסף גלזמן, משה בראוזה ואשתו, שמעון ברנט, מרים ברנשטיין, ליובה-אריה זיסקוביץ, חיים לוסקי ורבים אחרים.

 

שינוי גודל גופנים
ניגודיות