יורגן שטרופ, דו"ח ויסבאדן – על חיסול גטו ורשה

מתוך הספר: חיים לזר, מצדה של ורשה: הארגון הצבאי היהודי במרד גיטו ורשה, תל-אביב, 1983

 דו"ח ויסבאדן

 ויסבאדן 1 במאי 1946

יורגן סטרופ

ס.ס. גרופן-פיהרר,

גנרל-לויטננט של הוואפן-ס.ס.

 

מבצע גיטו ורשה 1943

(מה-19 באפריל עד 17 במאי בערך)

ורשה הבירה, עיר המיליונים, השוכנת על הדרך בין המזרח והמערב – היתה בעלת חשיבות ראשונה במעלה לכוחות המזויינים של הצבא הגרמני במלחמה. כאן היה מרכז האספקה של זירת המלחמה בחזית המזרח. בוורשה היו לא רק מחנות אין ספור ומחסנים, אלא גם קריות תעשיה מכל הענפים. מאחר שהמקום היה נתון בידי הגרמנים בלבד, היה יסוד להניח שכל הפעולות תבוצענה לפי התכנית ללא הפרעה.

עובדות אלו היו ברורות גם לתנועות המרי הפולניות. על כן פעל צבא המחתרת ה-א.ק. בכל הדרכים כדי לשבש מצב זה ללא הרף, ליתר דיוק, לחסלו כליל. כדי להשיג מטרה זו בוצעו פעולות חבלה שהשפעתן גדלה והלכה; הציתו מחסני דלק, העלו באש מפעלי תעשיה, ומצרכי מזון – בהם הורגש מחסור – הושמדו.

על אנשים רבים, בעיקר גרמנים, איימו ביריות אם לא יוותרו על שירותם או פעולתם. כעבור זמן מה נמסר לאנשים שיירו בהם במועד הקבוע מראש, ודבר זה קרה באמת.

להתגונן נגד זה היה בלתי-אפשרי. התחילו לירות באנשי המשטרה הפולנית, בתוכם קצינים בשעת מילוי תפקידם או בדרכם למקום עבודתם. לכן היה הכרח ליצור תנאי מגורים מיוחדים לאנשי המשטרה הפולנית, כדי להגן עליהם בדרך זו, במידת מה. בני משפחותיהם של פקידים אלה לא קיבלו בחנויות את המנות הקצובות.

לעתים נורו משמונה-עשרה קצינים מדי יום. בין הקורבנות היו גם בני משפחותיהם של אנשי הצבא הגרמני. אנשי ה-ס.א., שהוקם בוורשה, הביאו לקבורה את חבריהם בבית הקברות הגרמני. בדרכם חזרה הטילו אנשי המחתרת רימונים אל תוך שורות הצועדים, ואני סבור שמאות פצועים קשה התגלגלו ברחוב. זה היה מצבם של שירותי הבטחון בשנים 1942-43.

המשטרה הגרמנית וכמו כן כוחות הצבא היו חלשים מדי בכדי להתגבר על תנועת המרי. אך גם המשטרה הפולנית לא היה בכוחה לשנות מצב זה, למרות רצונה הטוב והתמצאותה בשטח, על אחת כמה וכמה שהיריות הבלתי פוסקות הפחיתו את התלהבותם. נוסף על כך שפך המשך המלחמה מים על גלגליהם של היסודות הבלתי-בטוחים שבצבא הגרמני. אלה השתדלו לרדת למחתרת בערים הגדולות. היחסים עם נשים אשר עלה כסף רב דחף את רוב החיילים, אשר לא מצאו דרכם חזרה, אל זרועות תנועת ההתנגדות. על ידי כך זרם לתוכה תוספת בלתי-פוסקת של נשק ותחמושת. גם הצבאות אשר חזרו מן החזית והיו להוטים אחר מצרכי מזון הביאו איתם נשק שנלקח שלל, אשר גם הוא מצא את דרכו לתנועת המרי. לפי דעתי גם הנשק של הצבא הפולני לא נמסר כולו לרשויות עם תום הקרבות במלחמת פולין-גרמניה. יש להניח כי חלק ניכר ממנו נחבא (נטמן באדמה) בוורשה או בסביבתה.

היה גם אפשרי לקנות נשק (אקדחים [….] רימוני יד) באמצעות מתווכים. כל הנשק הזה עמד לרשותה הבלתי-מוגבלת של תנועת ההתנגדות, אשר הנהגתה היתה יעילה ביותר.

למצב זה מתווספת העובדה שבוורשה היה גיטו גדול. בגיטו זה גרו, לפי הנתונים של המושל דוקטור פישר, כשלוש מאות וחמישים אלף איש. כאן ערבוביה של בתים ודירות. כל מי שלא החזיק מעמד בעיר נמלט אל הגיטו. חיפושים או פעולות עיקוב נידונו כאן למפרע לכשלון, מפאת מחסור בכוחות למטרה זו. בכך הכיר ללא סייג המושל גנרל רוסום, והמושל דוקטור פישר – אליו צורפתי בתקופה מאוחרת יותר כראש ה-ס.ס. והמשטרה, שני האחראים לבטחונה של ורשה. בגיטו ורשה, שהיה מוקף חומה חיצונית, נמצאו מפעלי צבא רבים שגם הם הוקפו חומות פנימיות. בראש המפעלים הללו עמדו כוחות מקצועיים גרמניים, והם מצידם נמצאו תחת פיקוח הצבא הגרמני (פיקוח צבאי). במפעלים אלה יצרו את כל התצרוכת הצבאית של החייל הגרמני, בלבוש ובציוד. שם נמצאו מחסנים עצומים, אפילו כולל מלאי לייצור חומר נפץ ותחמושת. פועלי הגיטו קיבלו כרטיס עבודה אשר הקנה זכות מגורים וזכות קבלת מזון. אך לא כל נושאי הכרטיסים עבדו. כפי שנקבע אחר כך נמצאו בגיטו רבים מאד שברשותם כרטיסים כאלה, אשר התגוררו בגיטו, הסתתרו שם וחיו טוב. כי לקנות אפשר היה הכל – החל מן הקמח המשובח ועד לגרבי נשים מסוג מעולה. כל השוק השחור של ורשה ניזון ללא הרף מן הגיטו.

העובדה שצינורות ראשיים של רשת הביוב עברו מתחת לשטח הגיטו אל הויסלה, הכבידה עד למאד על סגירה מוחלטת של הגיטו. באמצעות צינורות ביוב אלה קויים הקשר עם שאר חלקי העיר.

בסתיו 1942 הורו היהודים לבנות מקלטים נגד התקפות אפשריות מן האוויר. תושבי הגיטו אמנם השתמשו במרתפים למטרה זו, אך יחד עם זאת חפרו בעומק האדמה, כדי לבנות מחבואים נסתרים מתחת למרתפים. מחבואים אלה היו קשורים מבית אל בית ובמעברים מתחת לרחובות, ובצורה זו נוצרה רשת-קשר עצומה שנעלמה מעינו המפקחת של מנגנון המשמר הגרמני. מחבואים אלה חוזקו, חדרי שינה ומגורים, בתי-שימוש וסדרי רחיצה – הותקנו בהם. שלא להיות תלויים זרם החשמל הכללי הותקנו מצברי חשמל עצמאיים, בשעת הצורך יצרו את זרם החשמל שהופעל בעבודת-יד. כפי שנתברר אחר כך השתתפה הנהגת המחתרת בתכנון המחבואים הללו למטרות קשר בעתיד. מלאי גדול של מזון (אלפי ביצים, קופסאות בשר לאין ספור – לרבות מתוצרת גרמנית – כמויות גדולות של קמח לבן, שקי אפונה) שנועדו לתצרוכת של תקופה משישה-שמונה חודשים – נערמו כאן בסתר. נקודות מסויימות, לרבות מבני בטון הפכו לעמדות. מצנורות מלאים חומר-נפץ נוצרו פצצות ומתקני שילוח ובקבוקי מולוטוב במספר רב (בקבוקי תבערה). בשלב מאוחר יותר השתמשו במדים גרמניים אשר הושגו ללא קושי באשר הם יצרו אותם בתוך הגיטו עצמו בכמויות ניכרות.

כל זה לא היה ידוע עד להתחלת המבצע. לדעתי תוכנן המרד בוורשה בין חומות הגיטו. השתתפותה של המחתרת נובעת מן העובדה שבשעת המבצע הונפו בעמדות מדי פעם בפעם הדגלים הפולניים והיהודיים. עד כמה שהדבר זכור לי הונפו דגלים בצבע כחול-לבן, אשר מספר מהם נשאו את סמל מגן-דוד. אם דיברתי על כך שהמחתרת שלחה מכתבי-איום, עלי להודות שאני באופן אישי לא קיבלתי מכתב כזה. עד כמה שזכור לי פנתה (המחתרת) אלי פעמיים בצינורות הדואר. פעם היה מדובר בשדידת משלוח כסף ופעם שניה כתב לי גנרל בור (כינוי) שאמנם הם מתפלאים מתנופתי אך בכל זאת לא אוכל להם, מפני שהם נמצאים על אדמתם ולהם נשימה יותר ארוכה (זה היה בערך תוכן המכתב).

רק פעם אחת יצא לי ללון בוורשה בדרכי למזרח, והמסלול לא היה ידוע לי. בעת שיחה של מפקדי ה-ס.ס. והמשטרה של הגנרל גוברנמן, בהנהגתו של המפקד העליון של ה-ס.ס. והמשטרה ס.ס. אובר גרופנפיהרר קריגר – נודע לי שמפקד ה-ס.ס. בוורשה, אוברפיהרר פון זאמרן-פרנקנג, קיבל פקודה לפנות כליל את הגיטו ולפי פקודתו של הימלר, לחסלו.

יומיים לפני תחילת המבצע 1943 קיבלתי מגנרל המשטרה קריגר (בקראקא) את הפקודה לבוא מיד לוורשה ולקבל מידיו של אוברפיהרר פון זאמרן את המשימה. פון זאמרן מסר לי בוורשה על מה מדובר ובמיוחד על פקודתו של הימלר לחסל את הגיטו ולאחר פינויו היה עלינו להצמיח במקום הגיטו מדשאות במהירות האפשרית. פון זאמרן עיבד את התוכנית בשיתוף עם כל הרשויות הנוגעות בדבר. מטעמי ידידות השארתי את תחילת המבצע בידיו, תוך ציון שאקבלה מידיו במשך היום הראשון לפעולה.

אך כבר ביום הראשון בשעה שמונה וחצי הופיע זאמרן בליווי שלישו, האופטמאן קלסקה, שלאחר מכן עבר אלי בתור שליש שלי, והודיע לי כי אין כל אפשרות לבצע את הפעולה כמתוכנן. כוחות המבצע נסוגו מן הגיטו תוך אבידות קשות והוא עמד לתבוע מקראקא סיוע חיל אוויר (מטוסי-קרב מנמיכי טוס). ביקשתי מזאמרן שיחכה לי לפני הגיטו ומהאופטמאן קלסקה דרשתי ללוותני לגיטו הבלתי ידוע לי עד כה. כשהגעתי לשם מצאתי את כוחות הביצוע חונים לפני השער הראשי. שני המשוריינים ושתי המכוניות המשוריינות עמדו בלהבות. על סמך תכנית הביצוע (אשר פרטיה נודעו ברבים יומיים לפני הפעולה למרות שהוחזקה בסודיות גמורה) ועל סמך הדו"חות של מפקדי המבצע, יכולתי ליצור לעצמי תמונה מן המצב. הדרישה לסיוע חיל-אוויר לא בוצעה. ציוויתי מיד לקשור קשר עם היודנראט, אשר נשאר בגיטו, ולבקשו לשגר שליחים לתוך הבתים והבלוקים, אשר ישכנעו את האנשים להתייצב למגרש האיסוף שנקבע על ידנו. פון זאמרן כבר הודיע על כך ליודנראט מקודם. אך היודנראט העיר מצדו שהאנשים כבר אינם נשמעים להם כבעבר, מפני שזרים משפיעים עליהם. גם מנהלי המפעלים נרתמו למבצע זה. אלה נצטוו להעביר את המלאי, את המכונות ואת מטענם של פועליהם אל תחנת הרכבת אשר בקרבת מגרשי האיסוף. יפוי-כוח מיוחד קיבל עבור משלוחי הרכבת, אשר חרגו מסמכותו של מפקד המבצע, מנהל המפעלים טבנס (דומני שככה קראו לו).

הפעלתי אז את כוחות המבצע (באשר להרכבם ראה תוספת לדו"ח) משני צדי הרחוב הראשי, כדי לכבוש לכל הפחות את אלו. אלה רק נכנסו לשער הראשי ומיד נתקבלו באש מכוונת ומתוכננת יפה. מכל חלונות המרתפים ומכל הפרצות ירו מבלי שנראה את האוחזים בנשק. מיד הודיעו על אבידות. המשוריין עלה בלהבות, פצצות ובקבוקי תבערה מנעו כל התקדמות. בעוד אנו מתחילים לטהר בלוק אחד – מיד הם מתמקמים בבניין שכן. בעמדות מסויימות נאלצו להפעיל נשק אנטי אווירי. רק עתה גילינו את הנקודות התת-קרקעיות. העמדות מתחת לפני האדמה נתנו למורדים את היתרון להיות בלתי-נראים לעינינו ואפשר להם להחליף עמדות מפעם לפעם, מבלי שאנו נרגיש בכך. עמדה אחת הצלחנו לכבוש רק אחרי יומיים. בעמדות הללו הופיעו הדגלים אותם הזכרנו לעיל.

קבענו עכשיו ללא צל של ספק שלא רק הגברים היו מזויינים, אלא גם חלק מהנשים, בעיקר נשים בגיל שמונה עשרה-שלושים, לבושות מכנסי רכיבה וחובשות קסדות לראשן, כמו כן בבגדים רגילים. אנשים אלה התארגנו בתנועה הידועה בשם חלוצים ואשר לדעתי קראו לה גם בית"ר. רבות מן הנשים היו נושאות אקדחים טעונים בתוך תחתוניהן. כך התנהלו הקרבות עד הסוף. ממרתף הבית ועד לגג התחולל הקרב. רק עתה נתגלו כמויות המזון הגדולות.

רייכספיהרר ס.ס. הימלר פנה אלי מיד עם התחלת הפעולה והעביר לי במברק את הפקודה למלא אחר פקודתו ללא רחמנות ולהרוס את הגיטו. אך ההפצצות שבוצעו על ידי פלוגות המחץ הוכיחו שהפצצת כל הבניינים צריכה להימשך שנים. כדי למנוע את שיבתם של יסודות בלתי-רצויים ולהחיש את השמדת המבנים הוצתו הבלוקים מיד עם כיבושם וכעבור עשרים ושמונה יום נסתיים המבצע. כדי לשמור על המצב שהושג השארתי גדוד משטרה קטן בגיטו. אשר ביצע בעזרת המשטרה הפולנית את סגירת הגיטו.

אני מציין שדווקא המשטרה הפולנית מילאה את התפקידים שהוטלו עליה ללא פגם וללא מעצורים. יש להעיר עוד שבמשך הפעולה נתגלו עמדות צבאיות חדשות (תכנית עמדות, רשימות קבוצות קרב). אנשי הגיטו חזרו והצהירו כי היו מתייצבים במגרשי האיסוף אלמלא זרים אשר הכריחו אותם, ולא פעם באיום אקדח, להתנגד.

אחרי סיום המבצע התמנתי למפקד ס.ס. והמשטרה במחוז ורשה ובמקביל לכך גם לראש המשטרה. אני מילאתי את תפקידי בחומרה אך בצדק.

יורש תפקידי בוורשה היה בריגדיר-פיהרר גנרל מיור קוצ'רר, אשר נרצח זמן קצר אחר כניסתו לתפקיד.

את הדו"ח הזה חיברתי אחרי שלוש שנים מלאות מאורעות יוצאי דופן, לפי הזכרון, ואני מבקש לקחת זאת בחשבון במקרה של טעויות וחיסורים.

(-) יורגן סטרופ