מבצר עכו, אבו ג'ורג'

מתוך הספר: חיים לזר, מבצר עכו, תל אביב, תשכ"ב

 אבו ג'ורג'

שנתיים אחר שהוקם בארץ ישראל שלטון אזרחי בריטי, עוד היתה הנהלת בית סוהר בעכו נתונה בידי חבר עובדים ערבי, ועוד נתקיימו בו כל הסדרים של ימי השלטון התורכי: אסירים בעלי אמצעים שיחדו את שומריהם ונהנו מחופשות קצרות מן הכלא ומזכויות שונות. פושעים מועדים קנו את החופש בבצע כסף; בחומת הכלא היתה פרצה שהוליכה לרשות הרבים, ובעדה יכלו האסירים לצאת כדי לבלות את הלילה בעיר. סמים, טבק ומשקאות חריפים הוברחו לכלא; ואסירים חסרי כל היו נתונים במשטר של דיכוי ואימים.

כל זה נשתנה כאשר נתמנה המפקד הבריטי הראשון של בית הסוהר – קצין משטרה בשם בריאנט.

זאת היתה דמות אגדית, הרפתקן בחסד עליון, עשוי ללא חת, אכזר ובעל כוח גופני רב; גיבור וחולה עצבים.

בריאנט היה יתום שנתחנך בבית דודה זקנה, עבד בנעוריו בעשר מלאכות ולא הצליח אף באחת מהן. הוא התגייס לצבא הבריטי, שרת באירלנד והשתתף שם בדיכוי המרידות של לוחמי החופש האיריים, ערק מן הצבא הבריטי וחזר לחיים האזרחיים, אך קנה לו אחר כך חנינה בהתגייסו לצבא הבריטי בפרוץ מלחמת העולם הראשונה. הוא שרת בין השאר באיטליה ונשא שם נערה איטלקיה שלא למדה אנגלית מימיה. הוא שוחרר מן הצבא במצרים, וכאשר הוצע לו לעבור לשרות ממשלת המנדט, שהלכה והתכוננה בימים ההם, קיבל את ההצעה ברצון. תחילה היה פקיד אזרחי בממשלת ארץ ישראל, ובתור כזה נתמנה מזכיר של ועדת החקירה בראשותו של הייקראפט, שבאה לחקור את גורמי המהומות של שנת תרפ"א. הוא פעל כמזכיר וקצרן ומומחה לצרפתית ואיטלקית. בשנת 1922 הוצעה לו משרה במשטרה הבריטית בארץ ישראל שהלכה ונתארגנה, והוא נעתר לקבלה. בפברואר של אותה שנה נתמנה מפקד בית הסוהר בעכו.

בבית הסוהר היו אותה שעה כמה מאות אסירים, רובם ככולם ערבים, וכמעט כולם פושעים פליליים. למראה העזובה וחוסר המשמעת בכלא פיטר בריאנט את רוב העובדים וקיבל אחרים במקומם. בזמן קצר עלה בידיו לשכנע אותם כי מוטב להם לסור למשמעתו.

ראשית מלאכתו היתה סתימת הפרצות בחומות והפסקת הבריחות, שהיו בימים הם מעשים-בכל-יום. כיוון שנוכח לדעת שאינו יכול לתת אמון רב בשומרים הערבים, בחר אנשי אמון מבין האסירים עצמם, והפקיד בידיהם תפקידי שמירה וניהול. כלבלר ראשי של בית הסוהר מינה אסיר יווני שנידון לתקופת מאסר ארוכה, ובמרוצת הימים הפקיד בידיו את כל ניהול האדמיניסטרציה של בית הסוהר.

שיטותיו של בריאנט לא היו אורתודוכסיות ביותר. כשנוכח לדעת שלא יעלה בידו לקבל מן השלטומנות תקציב להתקנת שער בין משרדי המשטרה ובית הסוהר, גייס קבוצה של גנבים מבין האסירים, הוציא אותם בדמי הלילה לעיר וגנב בעזרתם שער מביתו של ערבי אחד. בחפזה הותקן השער הגנוב במקומו, אחר שהוחלפו הבריחים והצירים, ועם בוקר כבר היה השער מכוסה שכבת צבע חדשה, ואיש לא יכול עוד להכירו. את האסירים שהשתתפו בגניבה מיהר להעביר לכלא ירושלים, וכאשר בעל השער בא בבוקר להתאונן בפניו, הבטיח לו שיערוך חקירה נמרצת…

בריאנט, שנקרא בפי הערבים אבו ג'ורג', הבין שראשית חכמה היא הטלת מורך בלבות האסירים הערביים. הוא לא נרתע מלהכותם מכות רצח במו ידיו. תחילה עורר הדבר שנאה נגדו, וכמה פעמים ניסו אסירים להתנפל עליו מן המארב. אך לאחר שנוכחו לדעת שהוא יכול להכריע כל מספר של מתנפלים, נתמלאו פחד וחזרו בהם ממזימותיהם. פעם אחת התנפלה עליו קבוצה של אסירים, מזויינים במוטות ובגרזנים. זה היה בפינה אפילה של בית הסוהר, ובין המתנפלים היו שודדים מסוכנים שהפילו לפנים את חתתם על כפרים שלמים. הוא הכריע את חמשתם תוך דקות מספר, והשאירם מוטלים על הקרקע מתפתלים מכאב.

אף הוא דאג לשלומם של האסירים ותיקן תקנות שונות: הוא הנהיג מדים אדומים בשביל אסירים מסוכנים ובורחים מועדים, והוסיף עליהם כיפה שחורה בשביל נידונים למוות.

הוא העסיק את האסירים שטופי הזימה בתעשיות בית שונות והקים בית מלאכה לנפחות, נגרות, אריגה, קליעת סלים ותפירת שקים.

הבריחות המרובות לא פסקו למעשה אלא לאחר שאבו ג'ורג' שיכנע את האסירים הערביים הפרימיטיביים שהוא כרת ברית עם השטן בכבודו ובעצמו. ומעשה שהיה כך היה:

בבוא בריאנט לעכו נודע לו שבית הסוהר בנוי על טירת הצלבנים העתיקה. נתעורר בו יצר ארכיאולוגי, והוא החל חופר מתחת לבנין. אך נתברר לו כי לפני בניית המצודה מילאו התורכים את החורבות אשר מלמטה חול וחצץ, כדי שיוכלו לשאת את הבנין החדש. חפירתו עשויה היתה לסכן את יסודות הבנין, ולכן חדל ממנה.

אך כמה מן האסירים שהשתתפו בעבודת החפירה ראו אפשרות להימלט מכלאם. הם פרצו את רצפת תאם והחלו חופרים בעומק, על מנת להגיע לחלל שבין המצודה אשר ממעל והטירה העתיקה אשר מתחת.

בשעת ביקור באותו תא שממנו חפרו את המנהרה, גילה בריאנט את הרצפה הפרוצה, אך לא סיפר לאסירים על גילויו ונתן להם להמשיך בעבודה. כעבור כמה ימים נתברר לו שהם חופרים בתוך אחד העמודים שעליהם מושתת הבנין – עמוד שחללו ממולא אדמה. האסירים העמיקו את בורם בעמל רב, ולא ידעו שעבודתם חסרת תקוה.

שלושה חודשים חפרו, בעוד בריאנט מקשיב לשיחתם מבעד לכתלי העמוד. בסוף הרים  עליהם קולו בצעקה וציווה עליהם לחזור ולסתום את הבור. הוא שמע אותם מתייעצים ביניהם אם היה זה אבו ג'ורג', או שמא היה זה השטן שחיקה את קולו. משנוכח לדעת שהם אומרים להמשיך בחפירה, הרעים עליהם בקולו וציווה עליהם להפסיק מיד ולהחזיר את האדמה והחצץ לבור.

שישה חודשים עסקו האסירים המבוהלים במילוי הבור, ואז נכנס בריאנט לתאם, ציווה עליהם לסתום את הפרצה ברצפה במלט, והזהיר אותם שרוחו מרחפת בתאי האסירים בלילות. דברים אלה עשו להם כנפים, ומכאן ואילך שוב לא העזו האסירים לתכנן בריחות או להציע שוחד לשומריהם.

בריאנט גם החל מעסיק אסירים מחוץ לכתלי בית הסוהר. בימים ההם עוד לא היה כביש בין עכו וראש הנקרה, וזה הכביד על התחבורה בין בירות וירושלים, ביחוד בימות הגשמים, בהשתדלותו של בריאנט החלה הסלילה, שבוצעה על ידי האסירים. הוא חילקם לשם כך לקבוצות פועלים, מינה עליהם משגיחים מבין האסירים, והטיל על כל אדם מכסת עבודה יומית. החרוצים, שהקדימו לסיים את מכסתם, הורשו לנוח עד הערב.

חודשים מספר אחר שנשלח לעכו הורחבו סמכויותיו של בריאנט, והוא נתמנה גם מפקד המשטרה בנפה.

הגליל המערבי היה בימים ההם אזור פרוע לשמצה. שודדים ומבריחים מצאו בו שדה פעולה נוח. בארץ ישראל מצאו מקלט כאשר המשטרה הצרפתית רדפה אחריהם, ומפני המשטרה הארצישראלית היו בורחים ללבנון.

בשלושת החודשים הראשונים לפעולתו כמפקד המשטרה אירעו ארבעה עשר מעשי רצח בחיפה. אך לשיא הגיעה שחצנותם של השודדים כאשר התנפלו על מושל עכו אנדריוס, הניסו את משמרו והיכוהו מכות רצח. נערה ערביה נוצריה שנזדמנה במקרה למקום הצילה את המושל הבריטי ממוות בטוח. שמותיהם של אחדים מן השודדים שהיכו את אנדריוס היו ידועים למשטרה, אך הם נמלטו לאזור הגבול והכריחו את בני הכפרים לתת להם מחסה.

קרנה של בריטניה הושפל בצורה חמורה על ידי מעשה זה, והיה הכרח להעניש את האשמים. אבו ג'ורג' מצא שיטה מקורית לפעולה נגד השודדים. כיוון שידע שהמסתתרים זקוקים לעזרתם של בני הכפרים, ומשיגים עזרה זו בשיטות טרור, החל מפעיל טרור נגדי. הוא היה מכה ומענה את בני הכפרים שנתנו מקלט לשודדים, עד שחייהם היו להם לזרא והם הכריחו את הפושעים להסגיר עצמם בידי המשטרה. בעבודה משטרתית זו נעזר, לפי השמועה, בנערה בדואית, נכדתו של שייח, שהתאהבה בקצין הבריטי.

מעשי האכזריות של אבו ג'ורג' ושוטריו נתפרסמו בכל רחבי הגליל המערבי, ביחד עם האגדות המרובות על מעשי הגבורה שלו ועל כוחו הגופני הרב. עלה בידו להשליט שקט יחסי באזור שהיה נתון לפיקוחו ולהביא לידי מאסרם של רבים מן השודדים המפורסמים שהמשטרה חיפשה אותם מזה שנים. אחדים מהם באו והסגירו את עצמם אחר שקיבלו ממנו הבטחה שלא יוצאו להורג.

השוטר הבריטי דאף, שחיבר ביוגרפיה של אבו ג'ורג', מספר מעשה מוזר בהתנגשות שהיתה בינו ובין אסיר יהודי. אסיר זה, ששמו היה מוסקוביץ, עסק בעבודה האדמיניסטרטיבית בבית הסוהר. יום אחד, כאשר אבו ג'ורג' בא למשרדו, מצא את מוסקוביץ יושב על כסאו, מבוסם כהלכה. ברגע שהופיע אמר לו האסיר היהודי: "כלך לך! נמאסת עלי. אתה מסריח". זה היה במעמד שוטרים ערביים, ואבו ג'ורג' לא יכול למחול על כבודו. כאשר מוסקוביץ ציווה על הערבים להשליכו מן המשרד, קם עליו הבריטי הגברתן, הרימו והשליכו מבעד לחלון.

מוסקוביץ לא נפצע, וכאשר אבו ג'ורג' רצה להוסיף ולכלות בו את חמתו, גילה לו האסיר היהודי שעתונאי ערבי ניסה לשחדו שישאיל לו לימים מספר את התיקים החשאיים של בית הסוהר. הערבי נתן למוסקוביץ תשורות ובסוף הוסיף עליהן סכום של עשרים וחמש לירות תמורת התיקים. אולם מוסוקביץ לא עמד בהבטחתו ולא מסר לו את החומר הסודי המבוקש.

לדברי האסיר היהודי היתה כוונתו של הערבי לנצל את התיקים כדי לפנות בתלונה לראשי המשטרה ולהלשין על אבו ג'ורג' שהוא מגלה את סודות המשטרה לערבים. תקוות הערבי היתה שעל סמך תלונה זו יודח הקצין הבריטי, ושודדים ומבריחים יוכלו שוב לעשות את הישר בעיניהם.

בימי כהונתו של בריאנט היו שתי מרידות כלליות של האסירים בעכו. את שתיהן דיכא ביד חזקה, ובאחת מהן אף ציווה על שוטריו לפתוח באש על האסירים. במקרה זה נהרגו שני אסירים, וחמישה נפצעו קשה. זמן קצר לפני מרידה זו היתה בריחה מבית הסוהר: כמה בדואים נכנסו בעורמה לבית החולים לשחפנים שבתוך בית הסוהר. שומרים משוחדים שמו בכליהם רוק של חולי שחפת, בכדי שיכלו לשכנע את הרופאים שגם הם נגועים במחלה. בהזדמנות הראשונה ניסרו את סורג החלון והתחמקו החוצה. אולם הם לא נהנו זמן רב מן החופש ונתפסו כולם כעבור זמן קצר.

ארבע וחצי שנים היה בריאנט מפקד בית הסוהר ומפקד המשטרה בנפה. אחר כך פרץ סכסוך בינו לבין מפקד מחוז חיפה, סינקלר, וכתוצאה ממריבה זו הועבר מכהונתו והועסק בעבודה משרדית בחיפה. כמנהל בית הסוהר נתמנה במקומו סטיל, קצין בעל יכולת אדמיניסטרטיבית ניכרת. אבו ג'ורג' סבל מהתמוטטות עצבים, שהיתה כנראה בחלקה תוצאת העובדה שבתור מפקד בית הסוהר שימש גם פעמים אחדות כתליין. הוא התרשם קשה מהעובדה שפעם נקרע חבל התליה בשעת נסיון שערך בגרדום יום לפני הוצאתו להורג של אסיר ערבי. מאז לא ידע מנוח, הגרדום היה לו כסיוט והדיר שינה מעיניו.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות