מצדה של ורשה, הוטל פולסקי

מתוך הספר: חיים לזר, מצדה של ורשה: הארגון הצבאי היהודי במרד גיטו ורשה, תל-אביב, 1983 

הוטל פולסקי

חיים לזר ליטאי, מצדה של וארשה

עוד בזמן היות גיטו, הפיצו הגרמנים שמועה, שכל מי אשר בידו דרכון של מדינת חוץ שמעבר לים – יורשה לעזוב את שטח הכיבוש הגרמני.

שמועה זו עשתה לה כנפיים ורבים נתפסו להאמין בה. החלה רדיפה אחרי דרכונים, ואנשים שילמו הון תועפות להשיג דרכון כזה. את בעלי הדרכון ריכזו הגרמנים במלון "הוטל פולסקי" שבוורשה, שממנו הובטח להעבירם יחד לארץ נייטרלית ומשם יוכלו לנסוע כל אחד למטרתו.

גם הפעם פקפקו המפוכחים מבין היהודים באמיתות הדבר, והזהירו בפני רמאות גרמנית חדשה. אחד הלוחמים הקנאים ביותר באמונה בהצלה שב"הוטל פולסקי" היה פאוול פרנקל1. הוא הזהיר, חזר והזהיר, את היהודים ואת ידידיו, שגם מהם נתפסו אחדים לדבר זה ובמיוחד אלה שברשותם היו דרכונים אמיתיים. פאוול טען והוכיח, שזהו אחד התכסיסים הגרמניים המובהקים, ובכלל אין לתת אמון בגרמנים אפילו הדבר ייראה כאמיתי ונכון ובטוח. ואכן, רבים נמנעו מעשות זאת, בהשפעתו.

והנה, באוגוסט 1943, כלומר חודשיים אחרי שדעך המרד, הכריזו הגרמנים על חנינה לכל היהודים החבויים בצד הארי, אשר בידיהם דרכוני-חוץ. והפעם החלו לנהור מאות אנשים ל"הוטל פולסקי" זה, שנתמלא עד מהרה, ורבים שילמו סכומי כסף גדולים כדי לזכות ולמצוא מקום במקלט בטוח זה, וביניהם גם מספר אנשי ז.ז.וו., חלק מקבוצת השלושים וארבעה, שעזבו את הגיטו אחרי הקרב ב-27 באפריל ואשר מצאו מחבוא אצל הנריק איוונסקי וחבריו.

שיירת היהודים מ"הוטל פולסקי" הובלהב למחנות מיוחדים אשר בצרפת ולברגן-בלזן. מצרפת הוחזרו שוב ורובם ככולם נספו בתאי הגזים של אושוויץ וברגן-בלזן. רק בודדים ניצלו. ביניהם מר שמחה קורנגולד, שסיפרנו עליו לעיל.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות