מצדה של ורשה, ז.ז.וו. עובר להתקפה

מתוך הספר: חיים לזר, מצדה של ורשה: הארגון הצבאי היהודי במרד גיטו ורשה, תל-אביב, 1983

 ז.ז.וו. עובר להתקפה

הידיעות על הלכי הרוח המרדניים בגיטו ועל הפעולות שבוצעו בו, הגיעו עד לחוגי שלטון הרייך בברלין. היטלר בעצמו מצא לנחוץ להתפנות ולדון בבעיה זו על אף הטרדות והדאגות המרובות שנגרמו לו עקב מצבו הרע והולך בחזיתות. היטלר, סגניו בורמן והימלר, מחליטים לשים קץ להתגרויות היהודים בגיטו ורשה ומורים על הצעדים שיש לנקוט.

ב-16 בפברואר משגר הימלר מכתב סודי לאוברגרופנפיהרר של ה-ס.ס. וראש ההנהלה הכלכלית הגנרל אסוואלד פאהל ובו ההוראות הבאות:

"1. אני מורה להקים בגיטו ורשה מחנה ריכוז.

 2. למחנה זה יועברו כל היהודים הגרים בוורשה. ליהודים תיאסר העבודה במפעלים

     פרטיים.

3. כל המפעלים הפרטיים שפעלו בגיטו ורשה, יועברו למחנה הריכוז.

4. כל מחנה הריכוז בוורשה, על המפעלים והאנשים, צריכים להיות מועברים בהקדם ללובלין

    והסביבה, אך באורח כזה שהייצור לא יסבול".

באותו יום עצמו שיגר הימלר מכתב סודי שני והפעם לקצין המשטרה הראשי הממונה על כל שטח הגרנל-גוברנמן, ס.ס. אוברגרופנפיהרר גנרל קריגר לאמור:

"מטעמים בטחוניים אני מורה שגיטו ורשה יושמד לאחר שיוכן מחנה ריכוז. יחד עם זאת צריך קודם לנצל את כל חלקי הבתים וחומרים מכל המינים, הניתנים למכירה.

"החרבת הגיטו והקמת מחנה ריכוז הוא דבר הכרחי, אחרת לא נביא לעולם להשקטת ורשה. כל עוד הגיטו קיים, מעשי הפשע לא ייעקרו.

"יש להגיש לי תוכנית כללית להחרבת הגיטו. בכל אופן, צריך להגיע לכך, שהשטח הקיים עד עכשיו בשביל חמש מאות אלף תת-אנשים, ואשר אף פעם לא יתאים בשביל הגרמנים, ייעלם מעל פני האדמה ושעיר המיליונים ורשה תוקטן, באשר באורח מתמיד היא מהווה מרכז מסוכן לתככים והתקוממות".

היתה זו למעשה הוראה מעשית לביצוע גזר-דין המוות שהוצא על הגיטו מזמן, אלא שהמשמיד מתחיל לדאוג לכך שהדבר ייעשה ללא קורבנות מצידו.

בעלי ה"שופים" הגרמניים מתחילים לשדל את היהודים שיארגנו קבוצות מתנדבים לצאת למחנות טראווניקי ופוניאטוב אשר הוקמו באותה תקופה בסביבת לובלין. מחנות אלה נמצאו תחת פיקוחו של אחד מראשי ה-ס.ס. הנודעים לשמצה, גלובוצ'ניק, אשר פיקד על "מיבצע ריינהארדט" – מיבצע חיסול היהודים ושדידת רכושם. פעולות השידול הגרמניות היו נמרצות מאד והקיפו את כל ה"שופים". בעלי ה"שופים" כינסו אסיפות בהן הודיעו, שוורשה עומדת להתרוקן מיהודיה ורק אלה שיסעו מרצונם הטוב למחנות פוניאטובה וטראווניקי יכולים להיות בטוחים בחייהם וכי שם יבלו את המלחמה. הגרמנים הפעילו בשידולים אלה את בעלי בתי המלאכה הגרמניים האזרחיים, כדי להוציא מלב היהודים את החשדות שבפניהם "אקציה" חדשה. על כן גם מינו הגרמנים את התעשיין העשיר והנודע ואלטר ציזאר טבנס, כראש מבצע הפינוי, וזה קיבל על עצמו את התפקיד והחל במסע הפיתוי.

מלחמת תעמולה נטושה כעת בגיטו במלוא תוקפה. על פעולות הפיתוי והשידול הגרמניות ענו ארגוני הלוחמים בפירסום כרוזים, והפצתם מיד ליד והדבקתם על הקירות, בהם נקראו היהודים לא להיענות לפיתויי הגרמנים ולא להאמין להם ולהבטחותיהם, "ואם הגרמנים ינקטו בפעולות כפייה, נענה בפעולות נגד" – נאמר בכרוזים. וכל התושבים נתבעים להתנגדות בכוח.

בהתחלת מרץ פותח ה-ז.ז.וו. בפעולות חבלה נרחבות במתקני הגרמנים ובמחסניהם.

על אחת הפעולות הנ"ל, שהיא החבלה הראשונה בגיטו בקנה מידה גדול, מספר הרפורט החתום על ידי "זיגמונט", הוא פאוול פרנקל, לאמור:

הצתת מחסני ס.ס.

רפורט – ארכיון ז'וליבוז' דו"חים קרביים של ז.ז.וו.

ב-6 במרץ 1943 בוצעה פעולת חבלה והיא – הצתת מחסני ה-ס.ס.

והמשטרה בנלבקי 31.

"מחסנים אלה הקשורים לבתי מלאכה היו מספקים ציוד לבתי חולים,

מזרונים, מיטות ושמיכות. בפעולה השתתפו חמישה אנשים, שנקבעו

במיוחד לכך וקבוצה מקומית בת תשעה אנשים. בעזרת בקבוקי הצתה,

פצצות טרמיט, בנזין ונפט, התחוללה דליקה שהקיפה את כל האוייבקט.

"ביצוע הפעולה וכן הנסיגה התרחשה בסדר מוחלט ובלי אבדות, לפני

שהוזעקה הז'נדרמריה. הגרמני במדים, שנמצא בשטח, התחבא בשמעו

שתי יריות שנורו לשם הפחדה.

"כעבור ארבע דקות הגיעו ארבע עגלות של מכבי אש, חמש עגלות ז'נדרמריה ומספר מכוניות עם אנשי ס.ס. ומשטרה.

"אין עדיין אפשרות לקבוע את היקף הנזקים, אך אין ספק שהם עצומים.