מצדה של ורשה, קצו של המפקד (פאוול פרנקל)

מתוך הספר: חיים לזר, מצדה של ורשה: הארגון הצבאי היהודי במרד גיטו ורשה, תל-אביב, 1983 

בצד הארי

מה היה גורל שרידי ה-ז.ז.וו. אשר הצליחו לעבור לצד הארי? מכל הידוע לנו ניתן לחלקם לארבע קבוצות. אנשי גז'יבובסקה 11, אנשי "הוטל פולסקי", אנשי אוטבוצק ואנשי המרד הפולני בוורשה.

 קצו של המפקד (פאוול פרנקל)

ברחוב גז'יבובסקה 11 נמצאים פאוול פרנקל וקבוצת מקורביו¹. אין בידינו ידיעות על מעשיהם שם, אך ניתן להניח שפאוול וחבריו אינם יושבים בחיבוק ידיים. הם מקיימים קשר עם שאריות הלוחמים הנמצאים עדיין בשטח הגיטו ומשתדלים לסדר עבורם מקומות מחבוא בצד ה"ארי" או להוציאם אל מחוץ לעיר. כן יש להניח, שפאוול עמד בקשר עם חבריו אשר בסביבות ורשה בקו מיכאלין-אוטבוצק-יוזפוב, שם נמצאו ופעלו קבוצות ה-ז.ז.וו. שעזבו את הגיטו מכיכר מוראנובסקי ומרחוב קמרליצקה.

החיים בצד ה"ארי" היו קשים מנשוא; סכנות גדולות ארבו על כל צעד ושעל ליהודים המסתתרים ולנותני המחסה גם יחד. כנופיות שלמות של סחטנים ומלשינים היו מסתובבים בוורשה ובסביבתה ואורבים לטרף – למצוא יהודי, לתפסו ולגלותו, כדי למסרו לידי הגסטאפו. עם כנופיות אלה נמנעו שוטרים פולנים, סוכנים גסטאפו פולנים, מבריחים ואנשי העולם התחתון וחברי ארגונים אנטישמיים פולניים "מיעטש אי-פלוג" (החרב והמחרשה), נ.ס.ז. ("נארודני סילי זברויזי" (כוחות לאומיים מזויינים) וכדומה. כל אלה היו עוסקים במצווה שלא על מנת לקבל פרס וגם משום טובת הנאה. אנשים אלו כונות "שמאלצובניקים", והם המיטו אסון על מאות ואלפי יהודים, אשר הצליחו להתחמק ולצאת מן הגיטו.

לאחר המרד בגיטו התפשט נגע זה עוד יותר. הרחוב הפולני הוצף בגל אנטישמי עכור והסחטנות גברה אף היא. לא עבר כמעט יום בו לא ייתפס יהודי ולא תיערכנה סחיטות, עד לפרוטה האחרונה היו היהודים האומללים מוסרים ככופר נפשם, אך ברוב המקרים, לאחר שהסחטנים קיבלו את הכסף או דברי ערך – היו מוסרים את קורבנותיהם לידי הגרמנים. במקרים רבים אף לא עזרו להם ליהודים חזותם הארית הטובה ותעודותיהם האריות, שהצטיידו בהן. כל הליכה ברחוב, כל הופעה במקום בו נמצאים אנשים הפך לסיוט, ומצב זה היקשה מאד על פעולותיו של פאוול פרנקל ואנשיו. ואכן:

במלאת חודשיים לפרוץ המרד הקיץ הקץ על פאוול פרנקל וחבריו.

קבוצה פולנית מחתרתית שקראה לעצמה "ז'יגוטה" (המועצה להושטת עזרה ליהודים)² היתה מפרסמת ביולטינים על המתרחש בגיטו ועל הקורה ליהודים בשטח הגיטו ומחוצה לו. ביום ה-15 באוגוסט 1943 מתפרסם:

"ביולטין ז'גוטה"

מס' 6, מיוחד

ורשה. נמשכת פעולת החיפוש ומאסרם של יהודים מתחבאים. היהודים הנתפסים מובלים על פי רוב לפאביאק3 ואחר זמן קצר הורגים אותם (גברים, נשים וילדים). הוצאות להורג של קבוצות יהודים מבוצעות מדי יום ביומו.

במקרים מסויימים מבצעים היהודים המתגלים, התנגדות. לדוגמה, ב-19.6 חיסלה הז'נדמריה ברחוב גז'יבובסקה 11 משפחה יהודית בת עשרה איש, שגרו שם באורח רשמי כאזרחים גרמניים. היהודים היו מזויינים באקדחים ורימונים. כתוצאה מהתנגדותם נספו ארבעה גרמנים. שבעה יהודים נהרגו ושלושה נלקחו".

היתה זו קבוצה, שבימים הראשונים של המרד נלחמה בכיכר מוראנובסקה ולאחר מכן פרצה לצד ה"ארי" בגז'יבובסקה והתבצרה כאן בבונקר. בראש הקבוצה עמד פאוול פרנקל, שנפל כאן בקרב⁴.

וכאן ברחוב גז'יבובסקה בא כנראה גם הקץ לחיי דוקטור סטריקובסקי, מהקיצונים בתנועה הז'בוטינסקאית אשר בפולין. יליד שנת 1930 בפלך קאליש, רופא וטרינרי, חבר התנועה הלאומית מראשיתה ותמיד באגף האקטיביסטי, בייחוד מאז הטבח של תרפ"ט בחברון. אין פלא שהוא עם מקימי ברית החייל. כיהודי מאמין הוא גם מפעילי ברית ישורון, ועם הקמת תאי הארגון הצבאי בפולין הוא הרוח החיה בהם ופעיל בעתון האצ"ל "די טאט".

וממילא מובן שהוא מראשוני ההוגים את רעיון ההתנגדות המזויינת ונופל עם האחרונים של ז.ז.וו. באותו מקלט אחרון, לצדו של המפקד פאוול פרנקל.

1. כנראה שאחרי הקרבות סביב בונקר זה, ב-11 במאי, חזרו לשם פרנקל וחבריו.
2. הארגון הידוע בשם "ז'גוטא" שקם בזמן מאוחר, היה גוף פרטי שהוקם על ידי פולנים בעלי רצון טוב ואצילות רוח. זה היה עניין של יחידים.

ידועות גם עובדות נאות של מתן עזרה ליהודים בעת המרד, או אחר כך, בעת הקרבות במשותף, אך היו אלה מעשים בודדים וארעיים – בסוף התקופה.

1. בית הסוהר שבשטח הגיטו.
2. ב. מארק, "עשר שנים למרד גיטו ורשה", עמ' 103.