צזארי קטלינג-הרפר, על בונקרים ומנהרות

מתוך הספר: חיה וחיים לזר (עורכים), עדות מימי חורבן ומרד, תל אביב, 1978 

צזארי קטלינג-הרפר*

על בונקרים ומנהרות

חפירת המנהרה באורך חמישים מטרים נמשכה קרוב לשלושה חודשים – מאוגוסט עד אוקטובר 1942. המנהרה עברה לרוחבו של רחוב מוראנובסקה וקשרה את הגיטו עם הצד ה"ארי". פתח המנהרה נמצא במרתפים שמתחת לבית מוראנובסקה 7, וסיומה בצד שממול מתחת לבית מוראנובסקה 6. בצדו הבלתי זוגי של הרחוב, סמוך למדרכה, ניצב מבנה לבנים אדומות, מכוסה שברי זכוכית וקוצים של מתכת דוקרניים. מבנה זה הפריד באורח מלאכותי את עבודות החפירה היה צריך כראוי מפני העיניים הסקרניות והבולשות שמילאו והלאה מזה רק בתים ספורים. ומאחוריהם נשקף העולם החופשי כביכול, כה קרוב ויחד עם זאת רחוק כל כך. לעולם זה נועדה להוביל המנהרה שנחפרה במעמקי האדמה מתחת לרחוב מוראנובסקה, ושחפירתה היתה כרוכה במאמץ ובהקרבה על-אנושיים. לעולם זה, המאיים בבלתי נודע שבו, הזר בקרבתו, הופנו מאווייהם של הקנאים הצעירים, שזרקו לחלל הגיטו את הסיסמה:

לעקור מן השורש את השאננות וההבלגה שהשתלטו בציבור היהודי הסגור בין חומות הגיטו, ולקדם את פני סכנת ההשמדה האורבת עליו בהתגוננות ובגבורה.

את עבודות החפירה היה צריך להסוות כראוי מפני העיניים הסקרניות והבולשות שמילאו ללא הרף את חצר הבית המוזכר לעיל. הצפיפות האיומה ששררה בגיטו גרמה לכך שכל צעד ושעל משטחו היה מלא יצורי אנוש. החפירה בתנאים אלה היתה כרוכה באלפי קשיים שאינם צפויים מראש. לאנשים ספורים בלבד היתה גישה לפתח המנהרה, שקוטרו הגיע בקושי למטר אחד. והזמן דחק, מאחר ומדי יום הגיעו שמועות כי קרב ובא מועד החיסול הסופי של הגיטו. סוף סוף לא היה מקום לאשליות אחר ה"אקציה" האחרונה מחודש יולי. תחילה ניהלו את העבודה מהנדסים ומומחים. את העפר והמים שחדרו למנהרה היו מפנים בדליים תחת מסווה הלילה. שכבת אבני הכביש שקעה עמוק לתוך האדמה, וזה כמעט ועשה לבלתי אפשרי את המשך עבודות החפירה. מפאת ההכרח לשמור על השקט, נבצר מהחופרים להשתמש במכשירים חדישים. בצפורניהם היו חופרים בגושי האדמה הסרבניים. לבסוף, במחצית הדרך נתקלו בצינורות רשת המים העירוניות. המומחים קבעו כי אי אפשר להמשיך בעבודה. בלתי אפשרי לעקוף את צינורות המים, טענו הם. מעליהם עובר הכביש ומתחתם מי-תהום. והם הפסיקו את השתתפותם בעבודות החפירה.

אולם האנשים, אשר גמרו אומר להשיג את מטרתם ויהיה מה, לא נרתעו. המטרה ולא כוחותיהם הדלים עמדה לנגד עיניהם. קרוב לשישים בחורים קיבלו על עצמם לבצע את הבלתי-ניתן-לביצוע. הרוח החיה ויוזם בניית החפירה היה שלאמק. ברוך-כשרונות היה שלאמק מן העשרים. התלהבותו ונכונותו והקרבתו הדביקו את כל מי שנמצא במחיצתו. בקושי ידע שלאמק את תורת הכתיבה, אולם חבריו ידעוהו כמשורר מחונן. כל מה שידע, למד בכוחות עצמו. והוא גם על פסנתר ידע לפרוט וחיבר בעצמו פזמונים. שלאמק עלה בידיעותיו הטכניות על המהנדסים המקצועיים, אם כי מעולם לא ביקר בבית ספר מקצועי. שלאמק היה גיבור המנהרה. הקשיים שצצו בכל שעה משעות החפירה לא הכניעוהו. לבסוף ניצח הוא. חפירת המנהרה היתה גולת הכותרת של חייו הקצרים והיפים, שנגדעו במלחמת הגבורה עם הרוצחים הגרמניים במרד אפריל 1943.

במנהרה זו יצאתי לגיטו לפגישה שקבעתי עם נציגי הארגון היהודי עוד בדצמבר 1942. היו אלה הימים הראשונים בחודש ינואר 1943. במנהרה אפשר היה להשתמש רק בשעות הלילה. לכן חייב הייתי להימצא בביתו של שוער הבית לפני שעת העוצר ולחכות לשעת הכושר לרדת למרתף, והדרך הובילה בעד חצר די רחבה. לאחר רדת החשיכה, כאשר אף אחד מדיירי הבית כבר לא צפוי היה לרדת למרתף, נכנסנו על ארבע למנהרה שהוארה באור חשמל ורופדה בשמיכות.

שוער הבית במוראנובסקה 6, אם מתוך פחדנות או בשל התשוקה לרווחים, הודיע יום אחד כי אינו מוכן להמשיך בתפקידו. הוא עזב את מקום מגוריו וקיבל תמורת שרותיו שלושים אלף זלוטי. במקומו בא אחר, אחד מפיקודי, מלח לשעבר, קאזימייז' אוזדובינסקי. איש זה הצטיין בכל התכונות והידיעות שהיו דרושים למילוי תפקיד אחראי זה. במשך הזמן בוצעה שורת פעולות צבאיות מוצלחות, וביניהן הוצאתם להורג של חמישה משתפי פעולה עם הגסטאפו, הצתת מחסני מדים של ה-ס.ס. וכו'.

הפגישה הבאה היתה אצלם בבונקר במוראנובסקה 7. חיכו לי חברי המיפקדה ופלוגת חיילים 

* קפיטן צזארי קטלינג-הרפר עמד בראש קבוצה שמאלנית ב-א.ק., אשר גרסה כי יש להתכונן לאפשרות של השפעה סובייטית חזקה בפולין שלאחר המלחמה ובהתאם לכך לנהל את המדיניות של ארגון המחתרת.

חמושים, שמפקדם מסר לי דו"ח בנוסח צבאי מובהק. על משתתפי הפגישה עשה הדבר רושם חיובי ביותר. אני כשלעצמי הייתי מרוצה כפליים, מאחר והיה באפשרותי להודיע לחברי

לנשק היהודים על מילוי מבוקשיהם באורח חלקי. אם כי לא היתה בפי תשובה מצד הגורמים הפולניים האחראים, הבאתי עמי חומר נפץ, מוקשי שעון, בקבוקי "מולוטוב" ותכניות קרב. את הלילה ההוא הקדשתי כולו להוראות שימוש בחומרים שסיפקנו לחברי הארגון היהודי. למחרת עם שחר עזבתי את הגיטו. לאחר מכן נזדמן לי לא פעם לעבור את הדרך המתוארת לעיל, עד אשר חוסלה בקרבות אפריל 1943. ובינתיים נתהדק שיתוף הפעולה בינינו.

בעת השיחות הליליות הממושכות, בשעת נדודי היומיים בחוצות הגיטו כשעל זרועי סרט מגן-דוד כדוגמת תושבי הגיטו, נודעו לי פרטים מעניינים על חיי היהודים. וביניהם גם תולדות חפירת המנהרה.

וכך נתגשמה הבטחתי ביחס לשיתוף הפעולה בין הציבור הפולני לבין היהודים בשטח המלחמה עם הגרמנים.

ועוד מנהרה מן הטובות והמשוכללות ביותר נבנתה וסודרה ברחוב קרמליצקה אחרי "האקציה הגדולה". הפתח למנהרה זו היה ברחוב קרמליצקה 4, בשטח בית החולים הקרמליטי – וקיצה בבית שברחוב קרמליצקה 5, שבצד ה"ארי", כלומר בשטח ההפקר. בית עזוב זה היה אחד הקסרקטינים של ה-ז'.ז.וו. מנהרה זו עברה ברובה בצינורות הביוב. הכניסה למנהרה הובילה דרך פתח צר, שהיה מובטח בדלתיים אשר נסגרו באורח הרמטי מבית ומחוץ, וכן בפתח היציאה. שמירה מעולה ומתמדת הופקדה על פתחי המנהרה.

גם מנהרה זו תמלא תפקיד נכבד בתקופה שלפני המרד ובשעת המרד, באספקת נשק ותחמושת, מזון, תרופות והעברת אנשים.

בחפירת המנהרות עזר רבות עובד מחלקת הביוב העירונית בשם טומאש, אשר סיפק לארגון את תוכניות מערכת הביוב העירונית. את עיקר העבודה עשו מהנדסים וטכנאים של המחלקה הטכנית של ה-ז'.ז.וו., אשר היו מכינים את הצעותיהם ותוכניותיהם למטה הארגון. לאחר אישורן הוחל במלאכה. על המלאכה ניצח הניק פדרבוש, כאן הראה את כוחו ואת גבורתו. כי אכן גיבור היה האיש הן מבחינה פיסית – גברתן וחסון, והן מבחינת אומץ-לבו ותעוזתו הבלתי רגילים. הוא היה סוחב על כתפיו הרחבות עשרות שרי מלט קורות עץ וברזל, וחומרים אחרים. היה מסתכן ללא הרף ויוצא לצד ה"ארי" לאור היום לקבל את משלוחי החומרים. תמיד היה עמו נשק כמעט גלוי, והיה מלגלג על האזהרות שהיו מזהירים אותו חבריו. הסתכנותו והתגרותו בגורל הגיעו לממדים כאלה עד שנדבק לו הכינוי "מטורף".

כמו כן נבנו בונקרים "אטומים", כגון זה אשר במרתפו של בית מלון "לונדון", אשר ברחוב נאלבקי 29, בו סודר בית מלאכה לתיקון כלי נשק שונים ומטווח ירי לאימוני חברי הארגון. מטווחים דומים סודרו גם בשטחי ה"שופים" של המברשתנים ברחוב שווינטויארסקה ובטבנס-שולץ ברחוב לשנו.

וכגודל המאמץ והסכנה, כן רבה ומכריעה חשיבותם של המנהרות והבונקרים ההם בבוא השעה.