31 שנה לתכנית האוואקואציה – 26 שנה לתכנון מנגנון ההשמדה

מתוך פרסומי מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, מס' 1, ניסן, תשכ"ז

31 שנה לתכנית האוואקואציה – 26 שנה לתכנון מנגנון ההשמדה

בכנס היסוד של הצ"ח, בשנת 1935 בוינה, בנאומו על מצב האומה, הכריז ז'בוטינסקי את הדברים הבאים:

"…עמדת 'הרייך השלישי' כלפי היהודים מתבטאת במלחמת ההשמדה; היא מתנהלת בשיטות החורגות מתחום האנושות".

חדור הכרה זו ואחוז חרדה עמוקה לגורל הנורא הצפוי להמוני בית ישראל באירופה, יצא ז'בוטינסקי שנה לאחר מכן, בשנת 1936, בתכנית האבאקואציה בה קרא ליציאה המונית של היהודים מאירופה ולהעלותם לארץ. לשם מימוש תכניתו החל לגייס את דעת הקהל העולמית ואת עזרתן ותמיכתן של הממשלות אשר ארצותיהן "סבלו" מעודף יהודים.

כזכור פתחו רובם המכריע של העתונים היהודים ורוב עסקני המפלגות היהודיות בהתקפה חריפה ביותר על ז'בוטינסקי בשל פעולתו זו, והאשימוהו במתן סעד לאנטישמיות הפולנית, אך דבר זה לא הירפה את ידיו של ז'בוטינסקי, הוא הזהיר וחזר והזהיר חמורות את המשמיצים והמעלילים ובאחת מהרצאותיו הפומביות בוורשה הוא אומר:

"…אזהרתי מכוונת בעיקר כלפי אותם העתונים המוכנים לכל מזימה לכל מעשה נורא ובלבד שיוכלו לזרות מלח על פצעי, אבל, יתנו נא את דעתם על מעשיהם, בהתאמצם לערער את הפעולה המדינית אשר בה התחלתי בזמן האחרון, יתנו נא אל לבם כי אין זה משחקי הפרטי, כי גורלו של עם ישראל כולו עומד כאן להכרעה, כי המדובר כאן בגאולת ישראל, כי מוטל כאן על כף המאזניים כל עתידו של עמנו!"

גם קריאתו-אזהרתו המפורסמת של ז'בוטינסקי "אם לא תחסלו את הגולה הגולה תחסל אתכם" כאזהרותיו הקודמות, נפלו על אוזניים אטומות ולבבות ערלים, טחו עיני המנהיגים למיניהם מלראות סערת הדמים המתקדמת ובאה והם הגבירו ביתר שאת לגדף ולהשמיץ את ז'בוטינסקי על שהוא "מגביר ביודעין את האנטישמיות ומכניס מורך בלב המוני העם".

רק שלוש שנים עברו מאז פרסם ז'בוטינסקי את תכנית האבוקואציה ומלחמת העולם השניה פרמה ונחסמו כל דרכי היציאה. וכעבור שנתיים החלה ההשמדה ההמונית של יהודי אירופה – חיסול אותו חזה ז'בוטינסקי ומפניו הזהיר.

רדיפות ועינויים בשטחים הכבושים על ידי הגרמנים, מעשי ביזה ורצח ונישול, הקמת גיטאות ומחנות עבודה היו מנת חלקם של היהודים במזרח אירופה מאז פרוץ מלחמת העולם השניה ב-1 בספטמבר 1939. כל זה היה תולדה של תורת השנאה ההיטלראית, בבחינת "מצוות עשה" לפי יוזמה אישית מקומית ו/או מרכזית, אולם עדיין לא במסגרת תכנית כללית מעובדת ומחושבת לפרטי פרטיה. התכנית להשמדת היהודים הבשילה ולבשה דמות סופית ואכזרית, בד בבד עם השלמת ההכנות למבצע "בארברוסה" – ההתקפה על רוסיה הסובייטית. ההכנות למלחמה זו החלו בסתיו או בראשית החורף של 1940 ונעשו מזורזות יותר באביב 1941. לשם ביצוע תכניות ההשמדה של השטחים אשר ייכבשו, קיבל הימלר סמכויות מרחיקות לכת בעורף הצבא המתקדם. במרץ 1941 פורסמה פקודת קייטל על מערך הכוחות באיזור המבצעים של הצבא, שהעניקה לרייכס פיהרר ס"ס הימלר את הסמכות המיוחדת בהכנת המינהל המדיני על פי הוראות ה"פיהרר".

באביב 1941 מקיים הימלר כינוס מיוחד של ה"איינזאצגרופן", בו ניתנות להם הוראות מיוחדות ומפורטות על תפקידם בעתיד.

"הגדודים למשימות מיוחדות" היו מאורגנים בארבע "איינזאצגרופן" גדולות, כל אחת בהיקף של חטיבת רגלים, שצויינו באותיות A.B.C.J.D. כל "איינזאצגרופה" מנתה מספר יחידות, שכונו "איינזאצקומנדו", "זונדרקומנדוס" – כל אחת בגודל של גדוד. ואלה היו מחולקות ליחידות בגודל של פלוגה – "טיילקומנדוס" ופלוגות לתפקידים מיוחדים.

עוצמתה של "איינזאצגרופה" נעה בין חמש מאות ותשע מאות איש. לאמיתו של דבר, היה המספר גדול הרבה יותר, הודות לתגבורת שבאה מן החוץ בשעת הצורך. כך, למשל, עמד לרשות "איינזאצגרופה A" כוח גדול של משטרה מסייעת ומשטרה מקומית. "בריגדיר גנרל" אריך נאומן, ראש "איינזאצגרופה B", פיקד על "חטיבה של רוסים שנלחמו מרצונם לצד הגרמנים", והעמידו עצמם לרשותם, וכן גדוד המשטרה של 'איינזאצגרופה B'; יחידה של חברי ה"וואפן ס"ס", שהיו חלק מ"איינזאצגרופה C" ומספר אוקראינים מתנדבים – כולם אוגדו ביחידת לחימה אחת…" "איינזאצגרופה D" נסתייעה במתנדבים רוסים, רומנים והונגרים, וביחידות "הגנה עצמית" טטריות.

החלוקה האיזורית של ה"איינזאצגרופן" נעשתה לפי תכנית כדלהלן:

"איינזאצגרופה A", בראשות ס"ס בריגדיר גנרל פראנץ שטאקלר, לשעבר ראש שירות המודיעין של משרד הבטחון הראשי, היתה מסופחת לחיל הצפוני. שדה הפעולה שלה היה באיזור הבלטי, כולל לטביה, ליטא, אסטוניה ואיזורים מזרחיים יותר. המטה שלה שכן, החל מן ה-7 באוקטובר 1941, בקראסנוגווארדייסק. "איינזאצגרופה A" כללה את "זונדרקומנדוס A ו-B1" ואת "איינזאצקומנדוס" 2 ו-3. בסך הכל מנתה תשע מאות ותשעים איש, שמהם גוייסו יותר משליש מתוך ה"וואפן ס"ס", שיעור דומה (35 אחוזים) משירות הבטחון והאחרים מן המשטרה הסדירה (13.4 אחוזים) ומן המשטרה המקומית (8.8 אחוזים) והיתר צוות מינהלי.

בראש "איינזאצגרופה B" עמד ארתור נבה, לימים ראש המחלקה "V" (משטרה פלילית), שקיווה לזכות בתפקיד של ראש משטרת מוסקבה, ובינתיים עמד בראש חבר רוצחים זה, ולעת מצוא לא משך ידו מתכסיסי אופוזיציה. מנובמבר 1941 ועד 1943 היה ל"איינזאצגרופה B" מפקד חדש – מאיור גנרל אריך נאומן. היא היתה מסופחת לחיל המרכז, ומקום מושבו של המטה שלה – בסמולנסק. שדה פעולתה השתרע על פני האיזור שבכיוון למוסקבה, כולל חלקים של רוסיה הלבנה. ה"זונדרקומנדוס" 8 ו-9 והיחידות המיוחדות "זונדרקומנדוס" 7 (פורקומנדו מוסקאו) ו"פלוגת סמולנסק" היו פעילות במינסק, מוהילוב, סאדרודובס, רצ'יצא, בריאנסק, שקלוב, קרופא, שולופאניצה, ויטבסק, טאטארק, רוסלאוול ומקומות אחרים. סמולנסק וסביבות מוסקבה היוו מטרות מיוחדות של היחידות המיוחדות, אשר צויינו בשמות המקומות הללו.

הקבוצה השלישית, "איינזאצגרופה C", בפיקודו של ס"ס בריגדיר גנרל אוטו ראש, הוקצתה למרחב הפעולות של החיל הדרומי באוקראינה, להוציא את חלקיה הדרומיים. היחידות הכפופות לה היו איינזאצקומנדו 5 ו-6. המטה שכן בקיוב ושטח פעולתה השתרע עד לאיזור ז'יטומיר, נובואוקראינה, סוקסול, לוצק, פאסטוב, וירנא, יאגוטין, פולטאווא, טארנופול, קרמנצ'וק, ארטמובסק, ברדיצ'ב, אומאן, רובנו, דניפרופטרובסק, סטאלינו, וכמובן – קיוב, ובכך לא נשלמה הרשימה.

האחרונה ברביעיה, "איינזאצגרופה D", פעלה בדרומה של רוסיה, על יד החיל הגרמני ה-11, ואחרי התקדמותו גם בקאווקאז. עד ה-4 ביוני 1942 היה ס"ס מאיור גנרל אוטו אולנדורף מפקדה של "איינזאצגרופה D". אחריו בא ס"ס קולונל בירקאמפ. מטה הקבוצה היה בסימפרופול וניקולאייב. היחידות הכפופות לה היו "זונדרקומנדס A10, B10

ו-B11" ו"איינזאצקומנדו 12". בין המקומות שנכללו בתחום פעולתה היו בלצ'י, צ'רנוביץ', קישינוב, טיגינא, סימפורופול, באבצ'ינצי, חוטין, ניקולאייב וחרסון.

נוסף לארבע קבוצות עיקריות אלה, שפעלו בשטחי רוסיה הסובייטית, היו "זונדרקומנדוס" מיוחדות, שפעלו באיזורי כיבוש גרמניים אחרים, כגון "זונדרקומנדו ריינהארד" ב"גנרל גוברנמן" של פולין ו"זונדרקומנדו בוטמאן" בחבל ואַרתה. קפיטן ס"ס בוטמאן פיקד על מחנה ההשמדה חלמנו ב-1942-1944. אחת הפרועות שב"זונדרקומנדו" בפולין, ואחר כך בבילורוסיה, היתה החטיבה (אחר כך הגדוד והבריגדה) של "שודדי דירלוואנגר", כוח משטרתי מסייע של פושעים מושבעים, שהוחזקה במשמעת הברזל של דוקטור אוסקר דירלוואנגר – גם הוא פושע אלכוהוליקן ולקוי בסטיות מיניות. כמפקד ידוע לשמצה של מחנות יהודיים בדז'יקא ובלז'ץ ואחר כך כלוחם בפרטיזנים בבילורוסיה הגיע לשיא אכזריותו, שאין דומה לה אפילו בתקופת האימים ההיא. לסיכום פעולותיו בתקופה שבין אוגוסט-נובמבר 1942 רשם לזכותו את ההישגים בפעולות אנטי-פרטיזניות אלף שלוש מאות שלושים ושבעה "אנשי כנופיות" שנמנו מתים, שבע מאות שלושים ושבעה אסירים שהוצאו להורג מיד ושבעת אלפים שמונה מאות עשרים ושמונה שנורו לאחר חקירה; בין השאר נורו ארבעה-עשר אלף מאתיים חמישים ושבעה מסייעים וחשודים ושלוש מאות שישים ושלושה אלף מאתיים ואחד-עשר יהודים הוצאו להורג.

היו עוד פלוגות מיוחדות באירופה המרכזית והמערבית, אבל כאן מנינו את ארבע ה"איינזאצגרופן" העיקריות והיחידות הכפופות להן.

האיינזאצגרופן ממלאים את משימותיהם בנאמנות, במסירות ובקנאות יוצאת מגדר הרגיל, הם זורעים חורבן ומוות בכל שטחי הכיבוש הגרמניים. תוך תקופה קצרה מושמדים כשני מיליון יהודים בליטא, לטביה, אסטוניה, רוסיה הלבנה, מזרח פולין שסופחה לפני כן לרוסיה, אוקראינה, צפון בוקובינה ובסרביה.

ההתקדמות המהירה של הצבא הגרמני הפולש, חוסר הידיעה בשטחים הסובייטים על תעמולת הזוועה הגרמנית נגד היהודים (בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ לא פורסמו בעתונות הסובייטית ידיעות בגנותה של גרמניה), שנאת יהודים מצד האוכלוסיה המקומית בליטא, לטביה, גליציה, אוקראינה ומקומות אחרים, אשר הקדימו את הגרמנים ברצח היהודים ושירתום בנאמנות והשאננות ששררה בין המוני היהודים באירופה המזרחית, שאננו שנכפתה עליהם על ידי המנהיגים היהודים – כל אלה הקלו על הגרמנים את מלאכת ההשמדה, כל אלה היו גורמים ראשונים במעלה שאיפשרו השמדה כה מהירה.

הסיבות שפורטו לעיל הן אשר עשו לבלתי אפשריים, כמעט לחלוטין, כל פעולות התנגדות, כל מעשי התגוננות ובוודאי לא פעולות מלחמתיות מתוכננות נגד הצבא הגרמני הכובש, המנצח והמשמיד.

אפשר למנות עוד סיבות חשובות לרוב. אך נסתפק הפעם בעוד אחת בלבד:

מכונת המלחמה הגרמנית האדירה, שלא קמה כמותה מאז היות אדם עלי אדמות, הכניעה תוך שבועות ספורים את רוב ארצות אירופה. הצבאות המאומנים והמצויידים במיטב הנשק נסוגו במנוסת בהלה, ואיך יכלו לעמוד מול מכונה צבאית אדירה זו יהודי הגולה הדוויים והמעונים, חסרי מסורת מלחמתית, חסרי חינוך צבאי, בעלי השקפות אולטרה-פאציפיסטיות עליהן חונך רובו של הנוער היהודי? איך יעמדו ויעצרו ויתגוננו מול הסתערות אדירה זו של הצבא הגרמני אשר גרף בדרכו והחריב ארצות רחבות ידיים וממלכות אדירות כוח ?!

על אף זאת יש בידנו להצביע על מספר רב של פעולות התנגדות ספונטניות, אקטיביות ופאסיביות, במקומות רבים ושונים. נצטט בזה קודם כל מקורות גרמניים מפי מפקדי ה"איינזאצקומנדוס", אשר בוודאי לא היו רחבי לב בתיאור גבורת היהודים.

האחד מהם, שטאקר, מספר:

"אמצעים נמרצים ומקיפים ביותר הוצרכנו לנקוט בליטא. במקומות מסויימים, ביחוד בקובנה, הזדיינו היהודים ופתחו במלחמת גרילה אקטיבית וגרמו לשריפות רבות. גם בלטביה השתתפו היהודים במעשי חבלה והצתה. בדבינסק הבעירו היהודים דליקות רבות כך כל, שחלק מהעיר הושמד".

"בזאגרה (בזמן שילוח היהודים) הוציאו רבים, שלא נערך אצלם חיפוש קפדני, אקדחים ובצעקות 'הלאה היטלר' התנפלו על כוח המשטרה ופצעו שבעה מהם".

אולנדורף מספר:

"שלוש פעמים הייתי נוכח בשעת הוצאה להורג. כל פעם ראיתי אותה תופעה, שעוררה בי כבוד רב – היהודים שעמדו להיירות, צעדו לקראת מותם מתוך שירה".

מקרים כגון אלה היו רבים מני ספור, בחלקם ידועים ורובם בלתי ידועים. אנו זקוקים למחקרים רבים וממושכים כדי שנצליח לגלות אותם, אך הרבה מאד תופעות התנגדות מלאות הוד וגבורה של יחידים וקבוצות בוודאי לא יוודעו לנו לעולם, תופעות אלה ירדו אלי בור יחד עם מחולליהן ותהילת נצח תאפוף את כל הגיבורים האלמוניים האלה.

תקצר היריעה מלמנות ולספר על תופעות ההתנגדות הרבות הידועות, הרי הן כתובות בספרי מחקר, בספרי זכרון ועדות, ועוד ייכתב רבות, למען ידע העם, ידע הנוער את גודלו ותפארתו של העם, עם הקדושים והטהורים שהעלו את נפשם קורבן עולה לשם קדש את שם ישראל לדורי דורות.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות