4.6.1960 – תפיסת אדולף אייכמן

תפיסת אייכמן

4.6.1960

מזה קרוב לשבועיים רועשת גועשת הארץ והעולם היהודי כולו מן הידיעה המפתיעה שמסר ראש הממשלה בכנסת ביום שני כ"ו באייר, על תפיסתו ע"י כוחות הבטחון הישראלים של הצורר הנאצי רב הטבחים וממציא ה"פתרון הסופי" של הבעיה היהודית – אדולף אייכמן ימשו"ז. כעת, כעבור שבועיים אפשר כבר לכתוב על דבר זה בשקט נפשי יחסי ובקצת שיקול דעת, אך בימים הראשונים לאחר היוודע הדבר היה כל העם ובמיוחד אנחנו, אנשי שארית הפליטה, כהמומים ונרגשים כאילו איבדנו את עשתונותינו ואת שיווי משקלנו הנפשי והרוחני. כל ישותנו נתמלאה רגש של שמחה על שלאחר 15 שנים עלה בידי אחינו היהודים ללכוד את אחד מגדולי צוררי עמנו בכל הדורות, אשר על מצפונו רובצת ההאשמה הכבדה של השמדת המוני עמנו ודמנו זעק את זעקת הנקם והשילם – שסוף סוף נזכה לראות במו עינינו את נקמת עמנו באחד ממתכנני ומבצעי ההשמדה, כשם שראינו בעינינו את ההשמדה עצמה…

למחרת היוודע תפיסתו של אייכמן נתכנסו במשרדי יד ושם בת"א נציגי הארגונים של הלוחמים ושארית הפליטה 8-10 ארגונים, ודנו איך להגיב על כך ואיך להביע את רחשי ליבנו ורצונותינו. הועלו הצעות שונות: לערוך הפגנות, עצרות עם וכו', אך מדברי רובם של אנשי מפא"י נבע למעשה רק רצון אחד – לפאר ולרומם את הממשלה והש.ב. ותו לא. הישיבה נמשכה מספר שעות, עד שאחד מאנשי מפא"י המובהקים ביותר, שייצג את התאחדות עולי פולין רמז באורח שקוף ש"נרמז" לו לא לנקוט שום פעולה, כי דבר זה עלול להזיק… וכמובן שמהעניין לא יצא דבר.

… באותו שבוע הרציתי בנתניה, הרצאה שנקבעה לפני שבועיים ונושאה היה צריך להיות "מרד הגיטאות", אך לאור החדשות הקדשתי את כל דברי לעניין אייכמן… את דברי סיימתי באמרי, שהחשוב מכל הוא, שאולי נצליח להוציא מפי אייכמן ידיעות על תכניות ההשמדה וביצוען, שעדיין לא ידועים לנו כל הפרטים עליהן, והחשוב ביותר, שכל עניין ההשמדה ותקופת השואה תגולל בכל היקפה, רוחבה ועומקה בפני העולם כולו ובפני העם והנוער, שאינו יודע על כך, וגם רוצה לשכוח את זוועות התקופה. אולי משפט זה יחדש את תודעת השואה והגבורה בהכרתם וישמש לקח לדורנו ולדורות הבאים, ובכך עיקר החשיבות שבתפיסת אייכמן ושיפוטו על ידנו…

עוד אמרתי שכעת כוחות הבטחון שלנו הוכיחו שאם יש רצון – אפשר לפעול בשטח זה רבות, אך למרבה הצער לא היה רצון זה קיים משך כל השנים, והרוצחים למיניהם מתהלכים חופשיים ונהנים מן החיים מבלי לבוא על עונשם. כן התרעתי שעניין תפיסת אייכמן לא ישמש כסליחה לבן גוריון ומרעיו על פשעי ההתיידדות שלהם עם גרמניה, החל מן השילומים, דרך עיסקת הנשק והרצון לקשרים דיפלומטיים וקשרי המסחר והתיירות ההדדית… ושוב פעם, עד היכן עקרה היא מפלגתנו. בעוד שכל המפלגות מקיימות עצרות, סימפוזיונים וכו' ומשתפות את אנשי שארית הפליטה בהם, הרי מפלגתנו מסתפקת בכתיבת מאמרים בלבד בעניין אייכמן ולא מנסה אפילו לעלות על רכבה זו… וזה לא נעשה מאיסטניסטיות חלילה, אלא מחוסר מעש מוחלט!