8.10.1969 – שושנה רמבה ו"החזון איש"

במלון "הרצליה" בצפת, ליל הושענה רבה, שוחחו מספר אנשים כולל שושנה רמבה, שזה לא מכבר התאלמנה מבעלה אייזיק רמבה –

נתגלגלה השיחה על "החזון איש" זצ"ל. שושנה [רמבה] סיפרה כי בהיותה מורה בבית ספר דתי בבני ברק היו רוב הילדים כפופי גב וקצרי ראי. היא הציעה להנהיג שיעורי התעמלות, המנהל והמורים אמרו שאנשי בני ברק ירגמו אותם באבנים על ביטול תורה זה, רק "החזון איש" יכול לפסוק בנידון, ואז אמרה שושנה שתלך לדבר אליו. כולם צחקו לה, איך תעז והאם כלל יקבלנה לראיון שעה שגדולים ונכבדים בקושי מתקבלים על ידו, ומה עוד שהיא אישה.

שושנה לא הבינה למה לועגים לה, היא עדיין לא ידעה מיהו "החזון איש", מה ייחודו ומה גדולתו. והרי הוא היה הסמכות התורנית וההלכתית העליונה ביהדות הדתית העולמית, הוא היה הפוסק והקובע האחרון בכל פלוגתא ובכל סוגייה ודעתו נתקבלה על הכול.

לאחר מספר ניסיונות הצליחה שושנה להיכנס לחדרו ומצאה בפניה יהודי קטן קומה, רזה ומצומק השוכב על מיטת ברזל. כאשר הוא שאלה לרצונה אמרה שברצונה לדבר עם "החזון איש", כי לא תיארה לעצמה שהוא הוא האדם המבוקש.

שלושת רבעי שעה שהתה אצלו וכאשר חזרה לבית הספר וסיפרה על כך לא האמינו לה בהתחלה, אלא לאחר שבדקו ומצאו כי אכן נתקבלה על ידו.

החזון איש נתן את ההיתר לשיעורי התעמלות, אך כעבור זמן נתבטל הדבר מאי רצון המורים, ההורים והתלמידים כאחד.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות