8.8.1964 – פגישה עם אנשל שפילמן ויוסף קלרמן

באחד מערבי סוף חודש יוני, לאחר ישיבת הוועדה להעלאת עצמות ז'בוטינסקי, ישבתי עם אריה אנשל שפילמן בבית קפה לשיחת רעים. מאז עזב אנשל את עבודתו בדפוס "אלישע" והתחלת עבודתו בהוצאת ספרים "מזרחי", כמעט ולא ראיתיו. ועל כן ניצלנו הזדמנות פגישתנו זו בוועדה לחטוף שיחה.

בעוד אנו משוחחים עבר על ידינו מר יוסף קלרמן ובראותו אותנו הצטרף אלינו. התפתחה שיחה על הנושא האקטואלי בימים ההם – הלווית ז'בו, על ענייני התנועה בעולם ובארץ ועל השלמת המצודה – בית ז'בוטינסקי – ומפעל ההתרמות לבניין.

וכאן סיפר לנו קלרמן את הסיפור, אשר זמן מה לפני כן סיפר לי עו"ד ד"ר שוברט על פגישתו או פנייתו של קלרמן למר גרינבוים יצחק הקשיש בבקשת תרומה לבית זאב. גרינבוים טען, שאינו מוכן לתרום עבור מדור השואה, כפי שנתבקש, כי הבית"רים לא השתתפו במרידות.

ואז נשלח לו לגרינבוים ספרי "מצדה של ורשה". לאחר שגרינבוים קרא את הספר ובדק את אמיתות הדברים הוא עשה שני דברים – א. הכה על חטא על יחסו ודעתו השלילית כלפי התנועה שלנו בתקופת השואה, בטענו, כי הוטעה במזיד ונתן אמון במטעים.

ב. הוא תרם חמשת אלפים לי' לבניין.

אריה ניצל סיפור זה להעלות בו במקום על נס חשיבות עבודתי בגילוי האמת וסיפורה בספרי וטען כלפי קלרמן כי יש לעזור לי ולהעמיד לרשותי את האמצעים הדרושים להמשיך בעבודתי.

קלרמן מצדו הסכים לדבריו, אך הסכמה עדיין רחוקה מאוד ממעשים.

אגב, אריה הוא חסיד גדול שלי וידיד אמת. קשרי הידידות ביננו נתקשרו מאז הכירונו לפני חמש עשרה שנה ומעלה. אריה הוא לדעתי מהבודדים בין אנשי ומנהיגי לח"י, אשר נשאר נאמן ומסור וכנה לרעיון התחייה הממלכתית כפי שלמדה מפי ראש בית"ר ולא סטה מדרכה זו, על אף היותו ממנהיגי לח"י אשר רובם ככולם סטו מן הדרך הנכונה-טהורה, הרי אריה נשאר שלם עם עצמו ועם מצפונו, ישר דרך ובר לבב, אדם יקר שמעטים כמוהו.

אנשל אינו שקט ואינו נח ועושה למעלה מכוחותיו להנצחת לח"י ופעולותיהם. על חשבונו יש לזקוף את רוב רובה של העבודה שהייתה קשורה בהוצאת שני "ספרי לח"י", איסוף החומר, הבאה לדפוס, הגהה ועריכה וגם הכיסוי הכספי וההפצה.

כעת עוסק אריה ברכישת הבית בו נרצח אברהם שטרן – יאיר הי"ד, ובסידור המוזיאון מוזיאון בבית זה – מפעל הראוי לשבח, אך דורש מאמצים עצומים וסכומים כספיים גדולים – ואריה מנצח על כל המלאכה הזאת.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות