חיים לזר, "הארגון הצבאי היהודי" בגטו ורשה (ZZW, זז"וו)

מתוך: פרסומי מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, מספר 19, אפריל 1973 

חיים לזר

הארגון הצבאי היהודי

המרד הגדול ביותר בהיקפו, במספר הלוחמים המאורגנים וסתם יהודים שנסחפו למתרסים, מורדים שמשך שבועות ארוכים לא יכלו הגרמנים להכניעם, מרד אשר בו הפליאו היהודים את מכותיהם בצבא הגרמני האדיר והוריד את קרנו של צבא היטלר בעיני העולם כולו – מרד זה נתחולל בגיטו ורשה, הגדול בגיטאות שהקימו הגרמנים בכל שטחי כיבושם.

בניית החומות מסביב לגיטו הושלמה והגיטו נסגר ב-15 בנובמבר 1940. אורך החומה – שמונה-עשר קילומטרים, גובהה שלושה מטרים ומעליה שברי זכוכית ונקודות פיקוח של האויב.

מן השטח שיועד לגיטו הועברו מאה ועשרה אלף פולנים ובמקומם הובאו מחלקי העיר השונים מאה שלושים ושמונה אלף יהודים, נוספים לאלה שמגוריהם הקודמים נמצאו בשטח הגיטו. בשנים 1941 והתחלת 1942 הובאו לגיטו ורשה יהודים מעיירות הסביבה עד שמספר תושבי הגיטו הגיע כדי חצי מיליון נפש.

בגיטו ורשה היו שני ארגוני לוחמים (פרט לקבוצות קטנות אחרות), האחד – "הארגון היהודי הלוחם", שכלל בתוכו את רוב התנועות של הרחוב היהודי.

ארגון זה, שנקרא בפולנית "ז'ידובסקה אורגאניזציה בויובה – Z.O.B., הוקם ב-28 ביולי 1942 ואשר לפי עדות מארגניו היה ברשותם בשעת הקמתו אקדח אחד בלבד.

ארגנו זה, שמפקדו היה מרדכי אנילביץ' (חניך וחבר בית"ר עד גיל חמש עשרה-שש עשרה עת עזב את בית"ר והצטרף לשומר הצעיר), הוקם לאחר התחלת האקציה הגדולה, בתשעה באב ה-22.7.42, שנמשכה בהפסקות קצרות עד ל-12 בספטמבר ואשר משך שבועות ספורים אלה הוצאו מן הגיטו והובלו למחנה המוות טרבלינקה למעלה משלוש מאות אלף יהודים.

הארגון השני היה "הארגון הצבאי היהודי", ז'ידובסקי זביונזק וויסקובי – Z.Z.W., בפולנית. רובו ככולו מורכב מחברי בית"ר, אנשי התנועה הלאומית ובהמשך הזמן נצטרפו אליו סתם יהודים.

ראשיתו של ארגון זה בחורף 1940-1941, כאשר מפקדו הצבאי של הארגון, פאוול פרנקל, החל להקים את התאים הראשונים של ה-ז.ז.וו. ובשנים הבאות התפתח וגדל והפך לארגון צבאי מובהק כפי שמעיד ההיסטוריון דוקטור עמנואל רינגלבלום הי"ד (הוא היה איש פועלי ציון שמאל ורחוק מלאהוד את התנועה הז'בוטינסקאית).

מטרות שני הארגונים היו זהות, על אף זאת נכשלו כל המאמצים להביא לאיחודם.

שני הארגונים עסקו באותן פעולות עצמן, אזהרת ההמונים בפני ההשמדה הטוטלית, פרסום חוברות הסברה וכרוזים, אגירת נשק והכנות למרד; אך בעוד ה-Z.O.B. בזבז הרבה ממרצו, מזמנו ומכוחותיו על ויכוחים עסקניים-פוליטיים בין המפלגות ממנו הורכב, הרי הקדיש

ה-Z.Z.W. את כל מרצו לאימונים צבאיים, אגירת נשק ותכנון הלחימה. ואכן, היה ארגון זה מורכב מלוחמים מאומנים היטב ובעל כוח אש גדול, ברשותו מאגרי נשק ניכרים (המקלעים הראשונים והיחידים בגיטו נמצאו ברשותם) לארגון זה גם מנהרות לצד הארי, מה שלא הכין לעצמו ה-Z.O.B.. אנשי ארגון זה, ה-Z.Z.W., היו אלה שהניפו בראשית המרד את הדגל הכחול-לבן והדגל הפולני, מעל למקום מושב מטה הארגון, והקרבות הכבדים והממושכים ביותר נתחוללו בגיזרות עליהן שלטו והם היו אלה שגרמו לגרמנים האבידות הכבדות ביותר בהרוגים ובנשק עד להשמדת טנקים שלהם.

ההתנגדות הראשונה בגיטו ורשה נתקיימה בימים 18-21 בינואר 1943. בהתנגשויות עם הגרמנים לקחו חלק קבוצות לוחמים משני הארגונים – ללא כל תיאום ביניהם.

לקראת התנגדות זו, שבאה בעקבות "אקציה" חדשה, פרסם ב-Z.Z.W. כרוז, אשר עשה רושם כביר על תושבי הגיטו, ובמיוחד נוכח מה שנתרחש מיד לאחר פרסומו. 

המבנה הארגוני של ה-ז.ז.וו.

המטה הראשי של הארגון קבע את מקום משכנו בכיכר מוראנובסקה מספר 7-9. בית רב-קובוצות נטוש מיושבים, אחד מאותם הבתים שכונו "פראיים", בתים שעמדו בשממונם, עזובים ומוזנחים, ואשר עם השתכנותו של מטה הארגון הפך להיות שוקק חיים משך כל שעות היממה. פה נמצא מרכז העצבים של הארגון, אשר פיתח פעולות עניפות בשטחים אבים כדי להרחיב את תודעת ההכרעה הסופית הממשמשת ובאה, מהר יותר מכפי שהאוכלוסיה בגיטו העלתה על דעתה. ועל אף העובדה שרעיון ההתנגדות שנזרק לחללו של הגיטו על ידי המחתרת הלוחמת נקלט לבסוף על ידי התושבים, הרי קיווה הרוב ששלב החיסול הסופי אינו קרוב עדיין. ושוב פעם וביתר שאת צריך היה להקנות את אמת החיסול הסופי לכל אוכלוסית הגיטו.

על יד מטה הארגון פועלות מספר מחלקות:

א.       מחלקה לתעמולה ואינפורמציה. מתפקידה של מחלקה זו היה להאזין לשידורי רדיו והפצת קומוניקטים יומיים, הדפסת כרוזים והפצתם, שירות ידיעות וכל שאר ענייני התעמולה וההסברה.

ב.       מחלקה לארגון. עסקה בעיקר בגיוס חיילים-לוחמים, בסידור מקומות ובסיסי קליטה ואיכסון. הדגש הושם יותר על צורת חיים של קסרקטין.

ג.        מחלקה לרכש. המחלקה שעסקה ברכישת נשק, תחמושת וציוד צבאי הדרוש לניהול מלחמה אפקטיבית באויב בתנאים הנתונים.

ד.       מחלקת כספים. שהרי הצרכים אין שיעור להם, לרכש, להחזקת האנשים, לבניית מנהרות והבונקרים, דאגה לאספקת חומרי בניה. סידור בתי מלאכה ליצור נשק ותיקונו. סידור מטווחים וכדומה.

ה.       מחלקה לקשר. שקיימה את הקשרים עם הצד ה"ארי", ובמיוחד את ה-ק.ב. וגדוד וו. (קבוצות מחתרת פולניות). אימון ופיקוח והקמת רשת מקשרות ומקשרים הן בתוך הגיטו והן בין הגיטו המרכזי לבין ה"שופים".

ו.        מחלקה רפואית. שדאגה למלאי תרופות בשביל הארגון על כל יחידותיו אשר סיפק מנות ציאנקלי לכל מי שנשקפה לו סכנה ליפול לידי האויב. המחלקה אשר קיימה קורסים ללימוד והדרכה בעזרה ראשונה לחובשים של הפלוגות ולמקשרות.

ז.        מחלקה משפטית. אשר גם שפטה והוציאה פסקי דין על עבירות משמעתיות של הלוחמים. אך עיקר עבודתה היה לשפוט את סוכני הגסטאפו והבוגדים למיניהם מבין הפולנים ויהודי הגיטו.

לרשות מחלקה זו עמדה פלוגת עונשין מיוחדת, אשר הוציאה לפועל את גזרי הדין שבית המשפט המחתרתי פסק לנידונים.

ח.       מחלקה להצלה. במיוחד להצלת ילדים, הוצאתם מן הגיטו וסידורם בצד ה"ארי", בכנסיות, במנזרים או אצל משפחות פולניות. כן עסקה מחלקה זו בהוצאת מבוגרים מן הגיטו, ציודם בתעודות "אריות" ומציאת מקומות מחבוא עבורם בצד ה"ארי".

ט.       ומעל לכל, כמובן, מחלקה צבאית. אשר עיסוקה היה בהקמת ובאימון צוות של מדריכים צבאיים, אימון מתמיד של הלוחמים ותיכנון המערך הצבאי של הארגון על יחידותיו הלוחמות. 

ראשי המחלקות היוו את מטה הארגון. בראש המטה עמדה שלישיה: דוד מרדכי אפלבאום, פאוול פרנקל וליאון לייב רודאל. על יד מטה הארגון היתה גם נציגות פוליטית, שהיתה מורכבת מדוקטור דוד וודובינסקי, דוקטור מיכאל סטריקובסקי וליאון רודאל. נציגות פוליטית זו, כולה או חלקה, היתה משתתפת בפגישות השבועיות של "עונג שבת" ובוועד העסקנים של ה"קואורדינציה" אשר התקיימה עד ל"אקציה הגדולה", בה לא היו הרביזיוניסטים מיוצגים באורח רשמי, אך אחר כך הקיפה את כל הגורמים הציוניים בגיטו.

ראשי המחלקות במטה היו, לפי הידיעות שבידינו, כדלקמן:

ליאון רודאל – ראש המחלקה לתעמולה ואינפורמציה.

פאוול פרנקל – ראש מחלקת הארגון.

חנוך פדרבוש – ראש המחלקה הטכנית, כן שימש כקצין לענייני תחבורה ואספקה.

דוד מרדכי אפלבאום – ראש מחלקת הקשר.

דוקטור יוסף צלמיסטר – ראש המחלקה הרפואית.

קלמן מנדלסון – ראש מחלקת ההצלה.

המהנדס ליאון ווינשטוק – המחסנאי הראשי של מאגרי הנשק.

עורך הדין דוד שולמן – ראש המחלקה המשפטית.

יש להניח שהשלישיה הצבאית, שהיוותה למעשה את צמרת ה-ז.ז.וו., ניהלה גם את ענייני הרכש ואת העניינים הכספיים של הארגון.

ליד מטה הארגון שני מטות משנה, האחד בשטח "המברשתנים" והשני בשטל מפעלי טבנס-שולץ.

המטה בשטח המברשתנים היה מורכב מסמואל לופט, יוזק לופאטא, יוסף בילבסקי, אברהם רודאל ופאוול בשטימט (פאוול רודי). מקום מושב המטה היה ברחוב שביינטויארסקה 30.

המטה בשטח טבנס-שולץ היה מורכב מנתן שולץ, פנחס טאוב, שמחה ויטלזון ודוקטור מיכאל סטריקובסקי.

מקום מושב המטה היה ברחוב קרמליצקה 5.

שני מטות אלו היו כפופים למטה הראשי אשר בכיכר מוראנובסקי. יש בידנו עדות כי בתקופת ביצוע פסקי דין על בוגדים, הודיע פאוול פרנקל על פלוגת העונשין, בת שנים-עשר לוחמים, הקיימת ליד הארגון והמבצעת את החלטות בית המשפט של הארגון, אשר נהג לפי המתכונת והכללים שהיו נהוגים בבתי משפט צבאיים. 

המבנה הארגוני של ה-ז.ז.וו.

החוליות שמונה אנשים כל אחת, על פי רוב אנשים מאותו חוג חברתי או מקצועי. במחצית שנת 1940, כאשר הארגון מקבל אופי צבאי, הוחלט לתאם אותו עם מבנה המחתרת הפולנית. כלומר, חמישיות: ארבעה חיילים ובראשם מפקד. שני תאים בני חמישה איש היוו כיתה. במחצית 1941 כללה כל כיתה שלושה תאים. ארבע כיתות היוו מחלקה וארבע מחלקות פלוגה.

בתקופה שבין "האקציה הגדולה" עד למרד ינואר היו מאורגנות ב-ז.ז.וו. שתי פלוגות מלאות שהיו מזוינות ומצוידות בנשק ובציוד צבאי מלא. שתי הפלוגות חולקו לארבע קבוצות ובראשן עמדו המפקדים ליאון רודאל, חנוך פדרבוש, פאוול פרנקל ומשה וויינשטוק.

נוסף לשתי פלוגות אלו היו קיימות לפי התכנון שתי פלוגות שלד מדומות. פלוגות אלה היו ללא חיילים וללא זיון, אך מטה הארגון הניח, שבזמן פרוץ המרד יצטרפו המוני מתנדבים לארגון, ומהם יגויסו האנשים לפלוגות שלד אלה, אשר בינתיים יוכן עבורן גם הנשק הדרוש. גם תוכנן שעם פרוץ המרד יפרישו שתי הפלוגות את המחלקות מספר 3-4 למפקדת פלוגת השלד ואת החסר בכל ארבע הפלוגות ימלאו אנשים שיגויסו באמצעות הכרזת גיוס כללי בגיטו ובשטחי ה"שופים".

תכנון זה קבע גם את צורת הארגון למקרה שתהא זרימה גדולה של מתנדבים לשורות הארגון. אז יורכבו מהפלוגות גדודים, מהגדודים דיביזיה. 

אספקת נשק

הנשק של ה-ז.ז.וו. נרכש מחמישה מקורות עיקריים. נוסף למקורות אספקה מקריים ובודדים, כגון נשק שנלקח שלל מגרמנים ובוגדים שחוסלו על ידי הארגון, נשק שנקנה על ידי חברי הארגון וקשריות הארגון בהזדמנויות שונות וכדומה. אך עיקר האספקה היא מחמשת המקורות הבאים:

1. קבוצת ק.ב. של איוואנסקי.
2. קבוצת א.ק. של האלוף רודניצקי.
3. קבוצת הקפיטן צזאריה קטלינג-הארפאד.
4. אוסטבאנהוף – תחנת הרכבת המזרחית – ורשה-פרגה.
5.  ייצור נשק עצמי. 

מערך הכוחות של הז.ז.וו.

וכך היו מוצבים ומחולקים כוחות ה-ז.ז.וו. בליל פרוץ המרד.

בכיכר מוראנובסקה נמצאו ארבע פלוגות קרביות גדולות, מהן אחת פלוגת מחץ.

מפקדי הפלוגות היו אליהו הלברשטיין, מאיר טובולוס – "ישראל", יוסף גולדסהבר. על פלוגת המחץ פקד ליאון רודאל. פלוגות אלה התחלקו על פני העמדות שבבתים לאורך רחוב מוראנובסקה ובמרכז הכיכר, מקום מושב המטה, שהיה מבוצר ומוגן באורח יוצא מגדר הרגיל, ונמצא בפיקודו האישי של פאוול פרנקל.

ציודם כלל: 1 מכונת ירייה כבדה, מספר מכונות ירייה קלות, רובים, מקלעים, אקדחים, רימונים, בקבוקי מולוטוב וכמויות תחמושת גדולות – הן היו הפלוגות המזויינות ביותר בגיטו.

פלוגה 5 – בפיקודו של דוד מרדכי אפלבאום.

מקום העמדה – מילה 10.

מספר הלוחמים – ארבעים.

הזיון: שלושה רובים אוטומטיים, שנים-עשר רובים, נשק קצר, רימונים, בקבוקי מולוטוב ותחמושת.

פלוגה 6 – בפיקודו של הניק פדרבוש.

פדרבוש גר ברחוב סמוצ'ה 28. במרתף ביתו נמצא מחסן נשק ומכשיר רדיו.

מספר הלוחמים – עשרים.

הזיון: רובה אוטומטי, חמישה אקדחים אוטומטיים, שלושה אקדח "ויס", רימונים, נשק קצר אחר, בקבוקי מולוטוב ותחמושת.

פלוגה זו נלחמה ברחוב זמנהוף.

פלוגה 7 – בפיקודו של יאן פיקה.

מספר הלוחמים – חמישה-עשר.

הזיון: שני רובים, שני סטנים, נשק קצר, רימונים, תחמושת, בקבוקי מולוטוב.

נלחמה בסביבת רחוב מילה.

פלוגה 8 – בפיקודו של לייזר סטנביץ, "ריבה".

מספר הלוחמים – עשרים וחמישה.

הזיון: חמישה רובים, עשרים אקדחים, רימונים, בקבוקי מולוטוב ותחמושת.

נלחמה ברחובות נאלבקי ופרנצ'ישקאנסקה.

פלוגה 9 – בפיקודו של דוד ברלינסקי.

מספר לוחמים – עשרים.

הזיון: רובים, נשק קצר, רימונים, בקבוקי מולוטוב, תחמושת.

נלחמה בחלק מרחוב נאלבקי ובקרבת רחוב מילה.

פלוגה 10 – בפיקודו של בינשטוק "רודי".

מספר הלוחמים – חמישים.

הזיון: ארבעה אקדחים אוטומטיים, שני רובים, כמה עשרות אקדחים, רימונים, חומר נפץ, בקבוקי מולוטוב, תחמושת.

פלוגה זו היתה אחת הגדולות ב-ז.ז.וו. ונלחמה בשטח פרנצ'ישקאנסקה.

פלוגה 11 – בפיקודו של רומאן וויינשטוק.

ליחידה זו נשתייך הלוחם משה קופרמן וידידתו הפולניה אגנייקה ציבולסקה. היא נשארה עימו בגיטו. היא לקחה חלק פעיל בקרבות ונפלה יחד עם קופרמן.

בביתה ברחוב מוראנובסקה 42 קויים קשר עם הצד ה"ארי". אחד המקשרים שהיה בא לביתה מן הצד ה"ארי" היה סטאסיק פאבליוק, שכינויו היה "סווידר".

כן ידוע לנו שבפלוגה זו נלחם הרופא יוזק אלנגולד מרחוב מילנה 11.

עוד שתי עמדות חזקות היו ל-ז.ז.וו. בשטח הגיטו, ברחוב סטאבקי וברחוב דזיקה.

בשטח המברשתנים, ברחובות שביינטויירסקה-וואלובה היו ל-ז.ז.וו. שלוש פלוגות גדולות וחזקות שנלחמו בפיקודם של חיים לופאטא, יצחק בילבסקי ועורך דין דוד שולמן, מפקד הגיזרה כולה היה סמואל לופט.

בשטח טבנס-שולץ פעלו פלוגות לוחמות של ה-ז.ז.וו. ברחובות לשנה-סמוצ'ה-נובוליפקי וקרמליצקה בפיקודם של פנחס טאוב, דוקטור גולדמן, שמחה קורונגולד ונתן שולץ. בשטח ה"שופים" הזה פעלה גם קבוצת לוחמים ניידת, שתפקידה היה לבוא לעזרתן של העמדות השונות ולפעול בהתאם לתנועות כוחות האויב, כדי להפתיעם על ידי גיחות פתע.

הקרבות שפרצו ב-19באפריל 1943 בשטח הגיטו נמשכו במלוא עוזם משך ארבעה ימים. באותו זמן עצמו נמשכו הקרבות בשטח המברשתנים ובעמדות שברחובות קרמליצקה, נובוליפיה, לשנו וברחובות הסמוכים.

הקרבות הקשים והמרים ביותר משך כל המרד נתחוללו בימים ה-27 וה-28 באפריל בין לוחמי ז.ז.וו. לבין הגרמנים ברחוב מוראנובסקה 2. בדו"ח היומי של הגנרל יורגן סטרופ מיום ה-27.4. נאמר בין היתר:

"מראיהם החיצוניים של היהודים הנתפסים כעת מעיד כי הגיע תורם של היהודים שבידם היתה הנהגת כל המרי. בחירופים על שפתותיהם כלפי גרמניה וכלפי ה'פיהרר' ובקללם את החיילים הגרמניים הפילו עצמם מן החלונות הבוערים ומן הגזוזטראות".

ובדו"ח של ה-28.4 הוא כותב:

"…גם היום הופגנה בכמה וכמה מקומות התנגדות בכוח הנשק ונשברה. עתה מתברר והולך, כי עקב הימשכות ימי המבצע נפגעים הטרוריסטים והאקטיביסטים האמיתיים".

ב-8 במאי נופל הבונקר שברחוב מילה 18 ובו המפקד מרדכי אנילביץ' והמפקדה שלו.

ב-19 ביוני נופל הבונקר שברחוב גז'יבובסקה 11 ובו המפקד פאוול פרנקל וחבריו הלוחמים מה-ז.ז.וו.

ב-16 במאי מפוצץ הגנרל יורגן סטרופ את בית הכנסת הגדול שברחוב טלומצקה 5 והוא מכריז: "רובע המגורים היהודי לשעבר בוורשה אינו קיים עוד".