לזכר חברים שהלכו לעולמם: שרה רובינוביץ-שיף ז"ל

מתוך: פרסומי מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, מספר 28, ספטמבר 1976. 

לזכר חברים שהלכו לעולמם: שרה רובינוביץ-שיף ז"ל

בחודש מרס האחרון נסתלקה לעולמה בטרם עת אחת הדמויות המופלאות שהוציאה מקרבה יהדות מזרח אירופה.

שרה נולדה וגדלה בלידא – בבית ציוני לאומי. אביה ואחיה מתומכיו הנלהבים של זאב ז'בוטינסקי ועסקנים מסורים בתנועה הרביזיוניסטית בעירם. ביתם היה בית ועד וחממה לרעיון הלאומי הצרוף. אין פלא על כן שגם היא קיבלה חינוך ציוני, ובשנות נעוריה המוקדמות הצטרפה לשורות בית"ר – מתנועות הנוער הפעילות ביותר במקום. בבית ובמועדון ספגה שרה בנפשה הצעירה את תורת ראש בית"ר ובכל להט נעוריה החליטה להקדיש את חייה להגשמת הרעיון. עד מהרה שרה היא אחת הפעילות בקן בית"ר, ומאוחר יותר זוכה להיות הבת היחידה בין עשרים וחמישה צעירים בקורס צבאי של אצ"ל, שאורגן על ידי שליח מן הארץ, ומסיימת אותו בהצטיינות. נאמנותה הבלתי מסוייגת לרעיון והתורה הצבאית שקנתה בקורס נסכו בלבה אומץ ותעוזה שעמדו לה במבחנים הקשים שהועיד לה העתיד.

פורצת מלחמת העולם השניה. גרמניה ורוסיה מחלקים ביניהם את פולין. לידא היא כעת בשטח שלטונם של הסובייטים. בית"ר יורדת למחתרת. מתחיל להגיע זרם פליטים משטחי הכיבוש הגרמני לעבר ליטא. ביתם של הרובינוביצים הופך לתחנת מעבר לפליטים ובמיוחד לבית"רים ולאנשי התנועה. כאן, בבית חם זה, הם מוצאים מקלט זמני, עזרה וסעד, ומכאן, בעזרת המארחים, הם עושים דרכם "להבריח" את הגבול. למותר להוסיף שהרוח החיה במבצעים אלה היא שרה, אשר באופיה הדינמי התוסס פועלת גדולות ונצורות. פעילות ברוכה זו עשויה לעלות לה עד מהרה ביוקר רב. פעילות זו אינה נעלמת מעיניהם הבולשות של הרוסים. נוספת לכך גם הלשנה ושרה, עם קבוצת חבריה מבית"ר המקומית, נאסרת על פעילות קונטרו-רבולוציונית ונשלחת לבית הסוהר, והיא בסך הכל כבת שבע-עשרה.

כעת מתחילה דרך היסורים ומעללי הגבורה של שרה, המשתרעת על פני כל שנות המלחמה והתקופה שלאחריה. היא עוברת חקירות ועינויים במרתפי הבולשת הרוסית, בבתי סוהר בלידא, ברנוביץ ומינסק. משך שישה-עשר חודשים היא עומדת בגבורה נפשית בלתי-רגילה מול חוקריה השונים ואינה מתפתת להצעותיהם לשתף פעולה תמורת חופש והטבות "קוסמות" אחרות. היא מנהלת עמם ויכוחים אידיאולוגיים בידעה יפה שדבר זה יחמיר עוד יותר את מצבה. היא נולנת שיעורים בציונות לאנשי בולשת נ.ק.וו.ד. יהודים, שמעולם לא שמעו ולא ידעו ציונות וארץ ישראל מה הם. היא נשפטת לבסוף לעשר שנות מאסר עם עבודת פרך ועומדת להישלח לסיביר. פורצת מלחמת גרמניה-רוסיה, היא בורחת מרכבת המשלוח ומגיעה לברנוביץ. היא מתחילה לעבוד כפועלת נקיון אצל מנהל הדואר הצבאי הגרמני. בהתרגש "אקציה" בגיטו ברנוביץ היא בורחת ממקום עבודתה הבטוח וחוזרת לגיטו כדי להציל את הורי חתנה.

מנהל הדואר, שהתרשם מאישיותה, מציע לה לצאת עם משפחתו לגרמניה ולבלות שם את המלחמה כ"ארית", אך היא מעיזה לבקש ממנו אקדח כדי שתוכל להתאבד כאש תיווכח לדעת שאין לה עוד כל סיכוי להישאר בחיים. אז כבר היו לה קשרים עם המחתרת בגיטו ובדרך זו ביקשה לרכוש כלי. גרמני זה עוזר לה לחזור לעיר מולדתה לידא בדרך מקורית: הוא מחביא אותה בחבית של בירה. כאשר היא לא מוצאת את משפחתה היא חוזרת לברנוביץ ופועלת במחתרת בהכנת בונקרים, ברכישת נשק ובהכנות להתנגדות.

לאחר האקציה השניה היא בורחת לפרטיזנים עם עוד שמונה-עשר יהודים לעבר יערות פולסיה. עד מהרה נודע שמה לתהילה בין הפרטיזנים הודות לתעוזתה וכושר התושיה שלה. היא מועברת מגדוד פרטיזנים אחד למשנהו כדי לבצע פעולות מסוכנות, עד שלבסוף הועברה לגדוד נ.ק.וו.ד. כאן מכירים אותה שניים מחוקריה בעת ישיבתה במאסר בברנוביץ ובמינסק. דינה נחרץ. ברגע האחרון, בהתערבות אחד ממעריציה, נדחתה הוצאתה להורג עד שיווכחו בעצמם בנאמנותה. היא נשלחת למשימות מסוכנות בתוך לוע הארי להקים קשרים עם גרמנים, לחסל בוגדים ונושאי משרה גבוהים גרמניים, לפעולות חבלה וריגול שונים. ובכל אלה יש לה הצלחות בלתי רגילות, המשכנעות את מפקדיה בנאמנותה ומסירה כל חשד מליבם. שמה של שרה נישא בפי כל בהערצה והערכה. שירותיה לתנועה הפרטיזנית לא יסולאו בפז. על פעולה אחת שהיתה מעורבת בה ושלא נסתיימה לפי רצון מפקדיה היא עתידה לעמוד בפני חקירות במוסקבה, לאחר השחרור, יוצאת זכאית ומוענקים לה אותו הצטיינות לרוב. היה זה כאשר היתה אחת המלוות מברנוביץ לווילנה של קצין גרמני שבוי, בן אחיו של אלפרד רוזנברג, היא נתלוותה כאחות רחמניה כאילו לשמור על בריאותו ומטרתם היתה באמצעות הקצין להגיע איכשהו לרוזנברג עצמו ולהתנקש בחייו, תוכנית דמיונית ביסודה ובלתי ניתנת לביצוע. וכאשר התכנית לא יצאה לפועל, האשימוה בבגידה. אך כאמור, יצאו לאור דינה וצדקתה. בין פעולותיה הרבות הנועזות והברוכות – התנקשות מוצלחת בחייו של מפקד המשטרה הביילורוסית בברנוביץ, לאחר שהצליחה להתקבל כעוזרת בביתו עם לינה – ולילה אחד ביצעה את ההתנקשות והסתלקה מן המקום.

רבים רבים מני ספור הם מעשי הגבורה וההקרבה של שרה, בפעולות קרב, חבלה, ריגול, עזרה ליהודים במחנות המשפחה ומעל לכל בהצלת חיי יהודים רבים. חלק מפעולותיה רשומים ביומנה המצפה לגואל, שיוצא לאור – חלומה של שרה בשנות חייה האחרונות, זוהי תעודה היסטורית ראשונה במעלה המתארת את זמן שהותה בבתי הסוהר והדיאלוגים שלה עם חוקריה, על החיים בגיטאות, על רציחת פרטיזנים יהודים בידי "חבריהם" הפרטיזנים הגויים, על מלחמת הפרטיזנים היהודים, כל אלה ואירועים אחרים המתוארים על ידה בכשרון רב – יתרמו רבות לחקר ולהבנת התקופה. 

*

שרה הצניעה לכת. שמה ומעלליה ידועים לפרטיזנים עמם היתה יחד ולבני עירה. אף פעם לא ביקשה ולא ניסתה להתבלט, אך נוכח פרסומן ברבים של גבורות אמיתיות ומדומות. והיא הלא זכאית לעמוד בשורה הראשונה ברשימת הלוחמות הנועזות ביותר שידע עמנו בתקופת מלחמת העולם השניה.

שרה היא נציגה נאמנה של הנוער היהודי-הלאומי-הבית"רי באלפיהם וברבבותיהם בגולת מזרח אירופה בטרם עלה עליה הכורת. שמה ינון לעולמים בפנתיאון הגבורה הלאומי. 

יהי זכרה ברוך!