אף על פי, ריכוז השיירה בברין

חיים לזר-ליטאי, מתוך הספר: אף על פי – ספר עליה ב', תל אביב 1957

 ריכוז השיירה בברין

ראשיתה של שיירה זו בברין שבצ'כיה. כאן רוכזו המועמדים לעליה בצ'כיה, סלובקיה וקרפטורוס. הימים ימי "מינכן", סיפוח הסודטים וחלוקת צ'כוסלובקיה. יהודי צ'כיה נהנו עדיין מיחס טוב ואוהד מצד השלטונות, שראו את העליה ב' בעין יפה והושיטו את מלוא עזרתם למארגניה. הם העמידו גם הפעם רכבת מיוחדת לרשות העולים, לשם הסעתם לקונסטנצה.

שונה היה המצב בסלובקיה. אך זכתה ארץ זו בעצמאות מדינית, ומיד החלה בה, בעידוד הממשלה, הסתה פרועה נגד היהודים. הוכרז עליהם חרם כלכלי, נפרצו חנויותיהם ורבו ההתנפלויות ברחובות ובבתים. בגלל יחסם העויין של שלטונות סלובקיה, נאלצו המועמדים לעליה לעבור את הגבול לצ'כיה בגניבה.

גורלם של יהודי קרפטורוס, שסופחה להונגריה, שפר מגורל יהודי סלובקיה, אך גם בקרבם, וביחוד בקרב הבית"רים, גברה מאד שאיפת העליה.

תחילה נותק הקשר בין הבית"רים בקרפטורוס למרכז העליה בצ'כיה, אך משהצליחו לחדשו התחילו קבוצות קבוצות של בית"רים עוברות למקום ריכוז העולים בברין. את ארגון הברחתם מעבר לגבול נטל על עצמו קן בית"ר במונקאץ', השוכנת ממש על הגבול הצ'כי-הונגרי החדש. יום יום מגיעה למונקאץ' קבוצה בת עשרה-שנים עשר בית"רים, הם לנים בבתי הבית"רים המקומיים ולמחרת עם שחר הם יוצאים אל הגבול בעגלות בהעמידם פני סוחרים הנוסעים לקנות עצים ביער. בקרבת הגבול מחכה להם הבי"תרי מנחם ברגר, האחראי למבצע, ומעבירם לכפר הצ'כי פודהוריאני. מכאן הם ממשיכים בדרכם לברין בעזרת מקשרים מבית"ר צ'כיה. קן בית"ר בברין היה מקבל את הבאים בלבביות רבה, דואג לכלכלתם ושיכונם עד לעליה ומסדר את כל התעודות הדרושות לשהייתם בצ'כיה ולנסיעה. השלטונות הצ'כיים העלימו עין מתנועה זו ואם קרה שמישהו נפל לידי המשטרה בטרם צוייד בתעודות הדרושות היו השלטונות משחררים אותו מיד בערבות מוסדות בית"ר במקום.

על פתחו של משרד העליה ברחוב בנדיקטסקה בפראג כבר צבאו בעת ההיא המונים. גברים ונשים, זקנים וילדים מכל השכבות, סתם יהודים ומתבוללים ואפילו נוצרים – כולם נדחקים אל הצעיר היושב בחדר צר שמעליו מתנוסס השלט "מודיעין". האנשים ממלאים את המסדרונות, חדר המדרגות וגם ברחוב מתמך התור. בכל מקום רעש והמולה. כל אחד מתנה את צרותיו. יש ביניהם פליטי חבל הסודטים, שישים אלף היהודים שהתגוררו בו הופקרו לחסדם של הנאצים, ויש גם יוצאי סלובקיה וקרפטורוס. כולם משתדלים להוכיח באותות ובמופתים שהם מקורבים למפלגה הרביזיוניסטית. יש שהביאו עמם קבלות של הקרן הקיימת כדי להוכיח זאת ויש שהצטיידו בתעודות בית"ר מזוייפות…

הצעיר עונה בסבלנות לכל שואל ואין הוא נלאה מלחזור ולהדגיש כי אין המשרד מקבל על עצמו כל אחריות להצלחת הנסיעה, כיוון שהעליה היא בלתי-חוקית ואין לדעת אלו הפתעות צפויות לנוסעים בדרך זו. הנסיעה נמשכת שבועות ולפעמים גם חודשים ארוכים. התנאים הם קשים ורק אנשים צעירים ובריאים מסוגלים לעמוד בהם. אולם אין בדברים אלה כדי להרתיע את הפונים – הכל כבר חשים בסערה המתקרבת ודרך הצלה אחרת – אין.

אכן יש המבקשים אפשרות להגר לכל ארץ אחרת, פרט לארץ ישראל, והם מלאים תרעומת כשמסביר להם הצעיר שמשרד זה עוסק רק בהעברת יהודים לארץ ישראל, ואין הוא מעוניין בפיזורם על פני העולם. "בעד כספנו", הם אומרים, "הזכות בידינו לבחור בארץ שאליה אנו רוצים להגר…" אולם אלה המעטים. הרוב תובע להכלילו בשיירות. וגם אלה שכבר שיבה זרקה בהם – בשאלון שהם נדרשים למלא, כולם למטה מגיל שלושים וחמש… עוד בטרם נשלמו ההכנות להפלגתה של שיירה אחת, וכבר רשימת השיירה הבאה מלאה וסגורה. ולחץ המתדפקים על דלתות המשרד גובר והולך.

אליהו גלזר ועוזריו עושים מאמצים נואשים להקל על הלחץ, אך קצרה ידם מלהושיע. הם פונים בבקשת עזרה וסיוע למוסדות המקומיים, לוועדי הקהילות וכדומה, אולם אלה מסרבים בעקשנות לתת יד למבצע ההצלה. אליהו פונה לנשיאות הצ"ח בלונדון. המכתב נושא את תאריך ה-14 באוקטובר 1938, ואלה דבריו:

"אנו פונים אליכם היום בעניין מאד רציני ומאד דחוף: כפי שידוע לכם הסבל כאן בין היהודים – אלה שברחו מאוסטריה וכעת ממחוז הסודטים – הוא גדול מאד. הגרוע מכל הוא שארגוני הסעד והעזרה המקומיים אינם יכולים לתת לאנשים אפשרויות של הגירה. ואם מוגשת להם עזרה מקרן הפליטים שנוסדה כעת בלונדון, הרי יש לה השפעה חולפת. כאן קיים ארגון אחד ויחיד, היכול, ולו רק באופן חלקי, להשביע את הרעב להגירה – זהו ה'אף על פי', שיש באפשרותו להגיש תמיכה מרחיקת-לכת, ובמיוחד מברין, מקום שנמצאים כאלף וחמש מאות פליטים יהודים ממחוז הסודטים ומאוסטריה.

…" 'אף על פי' נתקל בקשיים דלקמן: כאן בצ'כיה קיימים חוקים האוסרים הוצאת מטבע זר ואין לנו כל אפשרות להשיג רשיון מן הבנק הלאומי להוציא את חמישה עשר הליש"ט לכיסוי מחיר הכרטיס באוניה. נוסף על כך צריך הבנק הלאומי להתיר את קניית כרטיסי הנסיעה מפראג עד לנמל ההפלגה, וגם זאת אין להשיג כעת.

יוצא, איפוא, שהפליטים (ברגע זה – שמונים מהם צריכים להצטרף לשיירה הבאה, היוצאת כבר בימים הקרובים), למרות כל האפשרויות הקיימות, אינם יכולים להימלט מגורלם המר. בקשתנו אליכם היא:

הכניסו את הסכום בעד כרטיסי הנסיעה באוניה על הקונטו של 'אף על פי' בבנק בלונדון, ובמידת האפשרות העבירו אלינו בלירות שטרלינג גם את הכסף בעד הנסיעה עד לנמל ההפלגה, דבר שיאפשר לנו לקנות את כרטיסי הנסיעה. המדובר הוא בסך של אלף ומאתיים ליש"ט.

…אנו יודעים יפה שאין לאל ידכם לשלם בעצמכם את הכסף הדרוש. אנו חושבים על ועד הפליטים, שנוסד כעת במיוחד לפליטי מחוז הסודטים. הוא צריך לראות חובה לעצמו לא רק להלוות לכם סכום זה אלא לתרום אותו, כי 'אף על פי' מגיש לפליטים את התמיכה הטובה ביותר – את ההגירה. יחד עם זה אנו מציינים, שכעת נוסעים רק שמונים פליטים, כי בשביל מספר יותר גדול אין לנו כסף. מיד לאחר שוועדי העזרה בלונדון ימציאו את הסכומים הדרושים, נוכל להגדיל את מספר הנוסעים מבין הפליטים, כבר בשיירה הבאה, עד ארבע מאות-חמש מאות איש.

אנו מקווים בכל לבנו, שאת הסך הדרוש תוכלו לגייס כתרומה או כהלוואה. אנו משוכנעים שתעשו הכל כדי להציל את הפליטים. אנו מבקשים, שמיד עם קבלת מכתבנו זה, תודיעו לנו טלגרפית על הסיכויים, כי כל יום הוא יקר".

מאמציה של נשיאות הצ"ח להשיג את הכסף ולהעבירו, הוכתרו בהצלחה והשיירה יוצאת לדרך.