מצדה של ורשה, המעגל נסגר והולך, א'

מתוך הספר: חיים לזר, מצדה של ורשה: הארגון הצבאי היהודי במרד גיטו ורשה, תל-אביב, 1983 

המעגל נסגר והולך

ב-30 בינואר 1933 עולה היטלר לשלטון – הוא מתמנה כראש ממשלת גרמניה. באנדרלמוסיה המדינית הפנימית נכנעים לו הנשיא הישיש הינדנבורג ומפלגות הימין והמרכז הקתולי תוך סיוע פרלמנטרי-תכססני של הקומוניסטים הרואים בשעה זו את האוייב בסוציאל-דמוקרטים. בעזרת הכוח המאורגן והממושמע של ה-ס.א. וה-ס.ס. על רקע המצוקה הכלכלית ותאוות השלטון העולמי הגרמני, מבצע היטלר את המהפכה הנאציונל-סוציאליסטית, שהיה אחת החריפות ביותר בגרמניה ובהיסטוריה האירופאית כולה. אחת מנקודות המוקד החשובות ביותר במהפכה זו היתה האנטישמיות הקיצונית ביותר, כשהיהודים מהווים בגרמניה פחות מאחוז אחד, והדבר היחיד מכל הפרוגרמות והאידיאות אשר מהפכה זו ביצעה גם למעשה ולמרות התמוטטותה היתה השמדת יהדות אירופה.

כבר בראשית צעדיו להנהגת "הסדר החדש" תופסת מקום בראש שנאתו ללא-סייג לעם היהודי. ב-1 באפריל, חודשיים מיום עליית הנאצים לשלטון – מוכרז חרם לאומי על המסחר היהודי כולו ועל בעלי המקצועות האקדמאיים ממוצא יהודי. החרם מלווה התנקשויות ומעשי אלימות, שהדהימו רבים, אשר לא שיערו, כי אין אלה אלא מעשי פתיחה אדיליים ממש.

ב-15 בספטמבר 1935 מתפרסמים "חוקי נירנברג" הגזעניים, שהם להלכה חזרה לילמי הביניים בהעמידם את שש מאות אלף יהודי גרמניה וכל אשר להם מחוץ לחוק, אך למעשה גרועים הם מימי הביניים, שבהם היתה לפחות חסות המלכים על היהודים שהם רכושם. בעוד אשר כעת הם מופקרים לחסדן של פלוגות סער הנאציות, ומוסגרים לידי האספסוף השש ליהנות מההפקר, להשביע את יצריו ולתת ביטוי מוחשי ו"חוקי" לשנאה שנזרעה במוחו ולבו של העם הגרמני בכל הצורות על יד כל הכנסיות ובאחרונה זכתה אף לביסוס "פילוסופי" ו"מדעי" והגיעה סוף סוף גם ללגיטימיות ממלכתית וחוקתית.

הרייך השלישי מגביר את כוחו. היטלר נעשה תוקפני מיום ליום. ביחוד לאור החולשות שמגלה המערב. פילסודסקי הפולני והמלך פטר היוגוסלבי מציעים שבכוחות עצמם יכנסו לגרמניה וימנעו את ההתפשטות הגרמנית, אך המערב, צרפת ואנגליה, מתנגדים להתערבות "בענייני פנים". ליהודים ודאי שאין דואג. היטלר מעלה תביעות לשטחים נרחבים בחלקי אירופה השונים, ובשטחים אלה מתגוררים המוני יהודים. בזה אחר זה נופלים טרף לציפורניו, חבל הסודטים, אוסטריה, צ'כוסלובקיה, ממל ודאנציג. יהודי מחוזות אלה הופכים באופן אוטומטי לנתיני חוקי נירנברג.

תורת השנאה של היטלר ליהודים עושה רושם בכל ארצות מזרח אירופה שמעולם לא היו נטולות שנאה זו. בפולין, ברומניה ובליטא קמים ארגונים דמויי ה-ס.ס. היהודים אמנם מתחילים להרגיש כי יתכן וימי הביניים מתקרבים, אך אין הם משערים עדיין שהימים החדשים יאפילו על כל לילות החשכה של ימי הביניים. מכל מקום, אין בהם תחושת סכנה מיידית. החיים מתנהלים כסדרם וכך אף המריבות המפלגתיות והקהילתיות השגרתיות. אמנם נשמעים קולות אזעקה, אך משתיקים אותם: "לא צריך לעשות פאניקה"…

ב-30 בינואר 1939 מתכנס מושב חגיגי של הרייכסטאג. בנאומו בפני המושב מכריז אדולף היטלר – "ברצוני להתנבא שוב! אם תצליח יהדות הממון הבינלאומית באירופה ומחוצה לה להטיל שוב את העמים לתוך מלחמת עולם, תהיה התוצאה לא בולשביזציה של כדור הארץ, שפירושה נצחון היהדות, אלא הכחדת הגזע היהודי באירופה".

גם הכרזה מפורשת זו מפי היטלר שהיתה, אגב, לא הראשונה וגם לא האחרונה שבהכרזותיו ואיומיו כלפי היהודים – גם הכרזה זו לא הקימה את המוני היהודים מרבצם ולא פקחה את עיני המנהיגים והעסקנים והרבנים על כל גוניהם כמעט, מראות את סערת הדמים האיומה המתקרבת. הרועים לא הזעיקו את צאנם. לא הזהירו את ההמונים, או ליתר דיוק: לא החדירו ללבם ולגופם את משמעות הדברים האיומים המפורשים ההם שיצאו מפי אשמדאי. ולא זו בלבד, אלא שגם לקריאתו הנואשת של זאב ז'בוטינסקי, שהזהיר בפני השואה המתקרבת ותיכן תוכנית להצלה מהירה לא שמו לב ועוד השמיצוהו וגידפוהו, כפי שיסופר להלן.

בפולין בה נמצא הריכוז היהודי הגדול ביותר באירופה – שלושה מיליון וחצי נפש – החמיר והלך מצב היהודים מאז שנות השלושים. העם הפולני, שלא הצטיין מעולם באהבת ישראל יתירה, מצא הסבר פשוט לאנטישמיות שלו: היהודים דוחקים את רגלי הפולנים. אין פולין יכולה לפרנס את בניה. הכפר הפולני מאוכלס למעלה מן המידה, והעיר חייבת לקלוט את העודף הכפרי, אולם בעיר תפוסים רוב ענפי הפרנסה בידי היהודים. עליהם, איפוא, לפנות את מקומם לפולנים.

פולנים מרוששים מתחילים להיאחז בענפי פרנסה יהודיים. הממשלה הפולנית מלאימה את ענפי המסחר העיקריים. היא תומכת ביד נדיבה בקואופרציה הפולנית ומטילה מסים כבדים על בעלי המסחר והמלאכה היהודיים. חרם כלכלי והעמדת משמרות על יד בתי עסק יהודיים נעשים בגלוי ובעידודם של הממשלה והמשטרה הפולנית. "מלחמה כלכלית ביהודים – אובשם", שפירושו, אדרבא, ניחא, מכריז ראש הממשלה, מיורשי פילסודסקי.

למרות השנאה לגרמנים, נקלטת תורת האנטישמיות הגרמנית בקלות בעם הפולני. מפלגת האנדקים (לאומיים-דימוקרטיים) היא אנטישמית מאז ומתמיד, אך עתה מסתעפות ממנה ובעידודה תנועות קיצוניות יותר הגורסות גם טרור נגד היהודים. בדרך זו סברו מנהיגי מפלגה זו והמוניה לפתור את בעיית היהודים בפולין, כדוגמת גרמניה השכנה. המצב מחמיר עוד יותר לאחר מות פילסודסקי. מאז 1935 הציף נחשול של התפרצויות נגד יהודי פולין. החל מהפרעות בגרודנו, דרך פשיטיק עבר גל הטרור על פני עריה ועיירותיה של פולין – בשווקים וברחובות ובאוניברסיטאות. אלא שעדיין אין הדם היהודי הפקר. לא על פי החוק, וחשוב מזה, לא על פי הכוח היהודי להתגונן. מתרבים המקרים של קבלת פני הפורעים ומכות שכנגד. המוני "עמך", בעלי מלאכה, קצבים, עגלונים, אך גם סטודנטים מאורגנים, מלמדים מפרק לפרק "לקח" את "גיבורי" הארגונים האנטישמיים, סטודנטים בעיקר, או את המוני האיכרים המוסתים בכנסיה ובשוק. ישנם גם קורבנות מקרב הפולנים בלבוב, בווילנה, בפשיטיק.

אך הלחץ הגרמני הגובר אינו נעצר בהשפעה על חזית השנאה ליהודים. בשנים 1937-38 חלה גם התקרבות פוליטית. פולין מסכימה לחלוקתה של צ'כוסלובקיה ומסתפקת כפרס להסכמתה בשני מחוזות קטנים ודלים שהיא מספחת לעצמה משטחה של צ'כוסלובקיה. פולין משתעשעת בתקוות-שווא, שגרמניה תסתפק בנתח הצ'כוסלובקי ולא תיגע בה לרעה. גם מדינאים רבים במערב שוגים בשגיונות הזיה אלה. עד מהרה מתבדות התקוות. גרמניה דורשת לעצמה את העיר החופשית דאנציג ואת הפרוזדור המפריד בין גרמניה לפרוסיה המזרחית, הנמצא בבעלותה של פולין. לחצה של גרמניה גובר והולך. ולפתע ניחתת על העולם הפצצה המדינית הדמיונית: ברית גרמניה-רוסיה. ובסעיפיה הסודיים: תוכנית חלוקת פולין ביניהן. על החתום: מולוטוב שר החוץ הקומוניסטי, ריבנטרופ, שר החוץ הנאציונל-סוציאליסטי. ברקע: היטלר וסטאלין מתחבקים.

גורלה של פולין נחרץ. ויחד עמה וחמור ממנה: נחרץ גם גורלה של יהדות פולין. 

ה-1 בספטמבר 1939. גרמניה התקיפה את פולין ביבשה ובאוויר. גייסותיה הסתערו על גבולות פולין בכוחות-מחץ עצומים ופרצו אותם בנחשולים אדירים. המכונה הצבאית הגרמנית רבת העוצמה הופעלה על ידי היטלר בפעם הראשונה מאז החל לבנותה בעקביות ובהתמדה, ללא הפרעה וללא מעצור מצד גורם בינלאומי כלשהו. אירופה עצמה עיניים מראות, ורק כיבוש פולין, ביחוד רקע ההסכם המפתיע עם רוסיה הקומוניסטית, היווה נקודת מיפנה. בא קץ – באיחור טרגי – להבלגה מצד אירופה. מלחמת העולם פרצה.

כבר ביום הראשון לקרבות ניגף הצבא הפולני לאורך כל החזית. ורשה הופצצה מספר פעמים ביום ה-1 בספטמבר, בין היתר הופצץ בית היתומים היהודי באוטבוצק. בחוגי השלטון הפולני השתרר תוהו ובוהו נורא. האוכלוסיה, וביחוד היהודית, אחוזת פחד ואימה נוכח התקדמותם המהירה של הגרמנים.

בימי המלחמה הראשונים הורגשה מעין התקרבות פולנית-יהודית. הדבר נבע מתוך שותפות-גורל לשני העמים מול פני הסכנה הגרמנית. הפולנים כאילו רצו להשכיח מלבם את שנאתם רבת הדורות. הדבר בא לידי ביטוי ביחסם הידידותי כלפי היהודים, ולא רק בצורה חיצונית בלבד. היהודים קיבלו התנהגות פולנית זו בהקלה מסויימת, כי נדמה היה, שהפעם אינם בודדים במערכה הקשה הצפויה להם.

התקדמות הצבא הגרמני נמשכת ללא מעצורים, אי-פה אי-שם מנסים גנרלים וקצינים פולנים להוביל את יחידותיהם להתקפת נגד, אך כל נסיונותיהם לעצור בעד הצבא והשריון הגרמני עולים בתוהו. אין הפולנים עוצרים כוח מול המחץ הגרמני והם ניגפים ומתפזרים לכל עבר או נופלים בשבי.

סכנת כיבושה של ורשה מוחשית ביותר. הממשלה הפולנית עוזבת את עיר הבירה, היא מודיעה על כך ברדיו וקוראת לכל הגברים יוצאי-צבא לעזוב את העיר ולהגיע לגדה המזרחית של נהר בוג, שם יתארגן הצבא הפולני מחדש.

בין העוזבים את ורשה גם עשרות אלפים בחורים יהודים צעירים החשים להתייצב ביחידותיהם.

הדרכים מלאות זרמי אדם. מאות אלפים הפכו בן לילה מחוסרי-בית ומחוסרי-כל. הם הפכו למחנה פליטים המחפש מחסה מפני אימות המלחמה: ההפצצות ופלישת הצבא הגרמני המופיע בפתאומיות במקומות בלתי צפויים כלל. רבבות עוזבים את ורשה למצוא מחסה בכפרים ובערי השדה, ומאידך נוהרים רבבות לוורשה מן השטחים שכבר נכבשו על ידי הגרמנים או הנמצאים בקו החזית. מאות ואלפים מהם נופלים בדרכים מהפצצות ויריות של המטוסים הגרמניים המנמיכים טוס, באין כל הגנה מפניהם הם משתדלים לנתק את כל דרכי הגישה אל הבירה וממנה, וללא הפוגה ממטירים אש על קווי הרכבת, והכבישים, הגשרים, אך גם על זרמי האדם, כדי להרבות תוהו ובוהו.

ב-7 בספטמבר הגיעו יחידות גרמניות ראשונות עד ורשה ועד מהרה החל המצור. ורשה מחליטה להתגונן. מוקמת ועדה אזרחית להגנת העיר ובראשה ראש העיר סטאזשינסקי; תושבי ורשה היהודים מתגייסים בהמוניהם להגנת העיר. כולם חדורים הכרה כי זוהי מלחמה לחיים ולמוות, וכולם מתייצבים שכם אחד עם הפולנים להילחם מלחמת מצווה זו. יחד עם הפולנים עוסקים בעבודות הביצורים, בהכנת חפירות מגן, בכיבוי שריפות ובשמירה. יחד נלחמים ויחד נופלים בקרבות הקשים והמרים עם האוייב בהגנת היאוש על עיר בירתם.

גורלה של ורשה אינו שונה מגורלה של פולין כולה. כבר בימי המלחמה הראשונים נתברר כי העיר אינה מוכנה להגנה. היה מחסור מיידי במצרכי מזון, בתרופות ובמצרכים חיוניים אחרים. אך מעל לכל נתברר מיד כי העיר אינה מצויידת בסידורי הגנה מתאימים וכיצד תעמוד מול אוייב בעל העוצמה הטכנית האדירה? מטוסי האויב מפציצים ללא הפוגה את העיר ומעלים באש רובעים שלמים. תותחיו הכבדים ביותר מפגיזים יומם ולילה. חיל השריון והרגלים, על חיילות העזר שלהם, מסתערים על העיר גלים-גלים במלוא העוצמה. באכזריות מיוחדת מופצצים ומופגזים הרובעים היהודיים ונפגעים קשה הרחובות נאלבקי, טווארדה, גז'יבובסקה, נובוליפייה, נובוליפקי, פרנציסקאנסקה, דז'יקה, זמנהוף, ביאלאנסקה ואחרים. כמעט כל העיר עולה בלהבות.

ואף על פי כן נלחמת האוכלוסיה באומץ ובגבורה יוצאים מגדר הרגיל ועוצרים את האוייב משך שלושה שבועות.

אולם הרעב והצמא מציקים, כוחות המגינים כלים. כולם תשושים ועייפים עד מוות. אין עוד אפשרות להמשיך ולהחזיק מעמד. ארץ פולין כמעט כולה נמצאת כבר בידי הגרמנים. שום עזרה אינה צפוייה. ועדת ההגנה מחליטה להיכנע ולהסגיר את העיר. ב-27 בספטמבר נפסקים הקרבות ובשניים באוקטובר נכנס הצבא הגרמני לוורשה במצעד נצחון.

עם שוך הקרבות אפשר היה מיד להיווכח ולראות מה גדול חורבן חייהם של היהודים. "עם כניסת הגרמנים נגוזה הידידות המדומה של הפולנים כלפי היהודים, השנאה העזה ליהודים התפרקה מכל מעצוריה, היא נעשתה אכזרית ותוקפנית ועברה למעשים. החל במעשה התנכרות והתנגשויות ברחובות, בגירוש היהודים מן התור לקבלת מרק חם שחולק לאוכלוסיית ורשה הרעבה לאחר המצור הממושך, בהלשנה בפני הגרמנים, בקריאות "יוּדֶע יוּדֶע", בכוונה להזיק, וכלה בפוגרומים שנעשו בידי הפולנים. אותם פולנים עצמם, שרק אתמול לחמו יחד עם היהודים על הגנת העיר, כשווים עם שווים – אינם מכירים אותם עוד, ומתנכלים להם על כל צעד ושעל"¹.

מיד עם כיבוש העיר החל הצבא הגרמני בהשתוללותו. קצינים וחיילים גרמניים עשו כל מה שביכולתם להוכיח ליהודים, שמותר להם לעשות בהם ככל העולה על רוחם. להתעלל בהם, לפגוע בכבודם, לפרוץ לדירותיהם, לגזול ואף לרצוח, בייחוד כשהיהודי מעז להגן על עצמו, על חייו וכבודו וחיי משפחתו. היהודים נחטפים לעבודה לפינוי הריסות או לעבודות בלתי-נחוצות כלל שכל מטרתן אינה אלא השפלה. אך מה המטרה הסופית של השפלה זו, הוברר רק לאחר מכן.

פולין הכבושה מקבלת את השם "גנרל גוברנמנט" (ג"ג – חוץ מן החלקים שסופחו על הרייך). קראקוב נקבעת כעיר הבירה. ורשה נהפכת לעיר מחוז. כל "הגנרל גוברנמנט" נחשב כמחנה עבודה גדול שייעודו לסייע למשק המלחמה הגרמני.

השלטון עובר לידי הרשות האזרחית. לאחר ימי ההשתוללות וההפקר הראשונים, מתחילה לפעול המכונה "החוקית", שהרי העם הגרמני הוא עם החוק והסדר. 

1. עדות פרץ לסקר.                                                                             

"המאסר הראשון של יהודי בוורשה בוצע נגד רופא העיניים הידוע דוקטור אדם זמנהוף, בנו של האוקוליסט הנודע ויוצר שפת ה'אספרנטו', דוקטור לודוויג זמנהוף. דוקטור אדם זמנהוף, שהיה גם פרופסור באוניברסיטת ורשה, נאסר יחד עם בני משפחתו. אך בעוד שהם שוחררו כעבור חודשים מספר הוא לא חזר עוד לעולם. חטאו היחידי היה, כנראה, שהיה יוצא חלציו של יוצר השפה הבינלאומית"².

עוד לפני השלמת כיבושה של פולין, נתקיימה בברלין ב-21 בספטמבר 1939 מועצה סודית, שבעקבותיה שיגר ראש משטרת הבטחון וה-ס.ד. את הנחיותיו הכלליות בנוגע לקווי המדיניות לגבי היהודים בשטחי הכיבוש בפולין לאמור:

"בעקבות השיחות שהתקיימו בברלין, חוזר אני ומדגיש, כי יש לשמור על סודיות מוחלטת בכל הנוגע לתכנית הביצוע (כלומר – המטרה הסופית). יש להבדיל בין 1) המטרה הסופית (שהגשמתה תימשך זמן רב מדי), ובין 2) שלבי הביצוע של מטרה סופית זו (שיש להוציאם לפועל בפרקי זמן קצובים). דרכי הביצוע שתוכננו טעונות הכנה יסודית ביותר. הן מבחינה טכנית והן מבחינה כלכלית. מובן מאליו, שאי-אפשר להיכנס, כבר עתה, לפרטי פרטים של כל המשימות הצפויות. ההוראות וההנחיות הניתנות להלן – תכליתן גם לעורר את איינזאץ-גרופן לשיקולים מעשיים. 

1

אמצעי ראשון להשגת המטרה הסופית הוא – ריכוז יהודי הפרובינציה בערים הגדולות. דבר זה יש לבצע במהירות. יש להבחין כאן בין –

1)      המחוזות דאנציג ופרוסיה המזרחית, פוזן, שלזיה המזרחית-העילית ובין 2) שטחי הכיבוש האחרים.

במידת היכולת יש לפנות מיהודים את האזורים הנקובים בסעיף 1, או לפחות לחתור לכך שייווצרו ערי-ריכוז מועטות בלבד.

יש להקים נקודות-ריכוז במספר קטן ככל האפשר, במחוזות שצוינו בסעיף 2, כדי שיקל לנקוט אחר כך באמצעים הרשומים להלן. עם זאת צריך לדאוג, שתקבענה כנקודות ריכוז רק אותן ערים שהן צומת רכבות, או המצויות לפחות ליד מסילת ברזל. הכרחי לפרק קהילות יהודיות המונות למטה מחמש מאות נפש ולהעבירן לעיר הריכוז הסמוכה.

הוראה זאת אינה מחייבת את האזור של איינזאץ-גרופן 1, מזרחית לקראקוב – הגובל בפולאניצא, יארוסלב, קו התיחום החדש והגבול הסלובקי-פולני לשעבר. בתחומי אזור זה יש לבצע רק מיפקד של יהודים. 

2

1)      בכל קהילה יהודית יש למנות מועצה, שתורכב ככל האפשר מאישים חשובים ומרבנים שנותרו. מספר חברי המועצה יגיע לעשרים ושבעה (בהתאם לגודלה של הקהילה היהודית) וכולם גברים.

על המועצה לשאת באחריות במלוא משמעותה של מילה זו, לביצוע כל ההוראות שניתנו ושיינתנו – בדיוק ובמועד שנקבע.

2)      יש להודיע למועצות על נקיטת אמצעים חריפים ביותר במקרה של חבלה בהוראות אלו.

3)      מועצות היהודים חייבות, במידת יכולתן, לערוך במחוזותיהן מיפקד יהודים, מסוייג ככל האפשר לפי המין (בקבוצות גיל); א) עד שש עשרה שנה,  ב) עד עשרים ו-  ג) מעל לגיל זה, ובהתאם לסוגי המקצועות ומקומות המגורים. את תוצאות המיפקד יש להגיש תוך זמן קצר ביותר.

4)      יש להודיע למועצות את תאריכי ההעברה, אמצעי ההעברה ולבסוף המסלולים שבהם תבוצע. על המועצות תוטל אחריות אישית לפינוי היהודים מערי השדה.

כנימוק לריכוזם של היהודים בערים תשמש העובדה שהיהודים לקחו חלק בפעולות פרטיזניות ובמעשי שוד.

5)      על מועצות היהודים בערי הריכוז תוטל האחריות לשיכונם של היהודים הבאים מן הפרובינציה.

יש להניח, כי מטעמי בטחון משטרתיים-כלליים, יחייב ריכוז היהודים בערים התקנת תקנות האוסרות את התגוררותם ברובעים מסויימים, עזיבת הגיטו, יציאה לרחוב אחרי שעה מסויימת, אכן, בתקנות אלו יש להביא בחשבון תמיד את הצרכים הכלכליים. 

1. דוקטור דוד וודובינסקי בהרצאתו בפברואר 1946 ברומא, בפני ה"צירקולה נציונאלה הברייאו". על מאסרו של דוקטור זמנהוף מספרת גם הגברת סאבינה גורפינקל-גלוצר, אנציקלופדיה גלויות, ורשה כרך ב' עמוד 588. 

6)      על המועצות היהודיות בערי הריכוז תוטל האחריות לכלכלת היהודים בשעת העברתם לערים.

אין להתערב במקרה שהיהודים המועברים ירצו לקחת עמהם את מטלטליהם, אם הדבר ניתן לביצוע מבחינה טכנית.

7)      במקרים שיש הצדקה לכך תינתן ארכה קצרה ליהודים, שלא ימלאו אחר הפקודה להעתיק מושבם לערים. יש להתרות בהם כי יינקטו עונשים חמורים ביותר, אם יסרבו לעשות את המוטל עליהם גם לאחר ארכה זו. 

3

באורח קפדני יש תמיד לבצע את כל הפעולות הדרושות בתיאום מלא ובשיתוף פעולה עם השלטונות הגרמניים של המינהל האזרחי וכן עם השלטונות הצבאיים המוסמכים המקומיים.

בזמן ההוצאה לפועל יש לדאוג לכך שלא ייגרם נזק לשטחים הכבושים מבחינה כלכלית.

1)      ראשית-כל יש להתחשב בצרכי הצבא, כן למשל לא נוכל להימנע בימים הראשונים מלהשאיר פה ושם ספקים יהודיים. בלית ברירה יצטרכו הם להישאר כדי לספק לצבא את צרכיו. במקרים כאלה צריך מתוך תיאום עם השלטונות האדמיניסטרטיביים במקום לחתור לאריזציה מהירה של בתי-עסק אלה ולהשלים את פינוי היהודים.

2)      בהתחשב באינטרסים של הכלכלה הגרמנית בשטחים הכבושים, יש כמובן להשאיר לזמן-מה את ענפי התעשיה היהודיים ובתי העסק שהם הכרחיים להבטחת המהלך התקין של החיים, לצרכי המלחמה או לביצוע תוכנית ארבע השנים. גם במקרים אלה צריך לחתור לאריזציה מהירה, ככל האפשר, ולהשלמת פינוי היהודים.

3)      לבסוף צריך להביא בחשבון את מצב האספקה בשטחים הכבושים, כך יש למסור, למשל, את אדמותיהם של מתיישבים יהודים לאפוטרופסות של איכרים גרמנים או אפילו פולנים הנמצאים בשכנות, כדי שימשיכו לעבד אותן ובכדי להבטיח בצורה זאת את קציר הקמה והכנת השטח לזריעה חדשה. בכל הנוגע לבעיה חשובה זו, יש לעמוד בקשרים עם הממונה לענייני חקלאות על יד ראש האדמיניסטרציה האזרחית.

4)      בכל המקרים אין בהם אפשרות לתאם בין האינטרסים של משטרת הבטחון מצד אחד לבין האדמיניסטרציה הגרמנית האזרחית מצד שני, יש להודיעני בעוד מועד ובמהירות האפשרית, לפני שיינקטו פעולות כלשהן, ולחכות להכרעתי. 

4

מפקדי האיינזאץ-גרופן חייבים למסור לי דינים וחשבונות שוטפים בכל הנוגע לעניינים הבאים:

1. מספר היהודים הנמצאים באזוריהם, רצוי, ככל האפשר, לפי החלוקה שצויינה לעיל. יש לציין לחוד את מספר היהודים הנמצאים בתהליך של פינוי מערי השדה וכן את מספרם של אלה שכבר נמצאים בערים.
2. שמות הערים שנקבעו כנקודות ריכוז.
3. התאריכים שנקבעו להעברת היהודים לערים.
4. פירוט כל ענפי התעשיה היהודיים ובתי-מלאכה חיוניים או חשובים בשביל מטרות המלחמה או בשביל ביצוע תכנית ארבע השנים. ככל האפשר, יש להדגיש ולציין:

א)      את טיב המפעלים, וכאן יש להצביע על האפשרויות להתאים את המפעלים ולהגביר את תועלתם וחיוניותם למטרות המלחמה ולתכנית ארבע השנים.

ב)      איזה ממפעלים אלה יש להעביר לבעלות ארית מיד ובדרך שתמנע נזק כלשהו, איך מוצע לבצע את האריזציה? לגרמנים או לפולנים, וכאן תלויה ההכרעה בערכו של המפעל.

ג)       מה מספר היהודים המועסקים במפעלים אלה, מהם תופסים עמדות מינהליות?

האם המפעל יכול להתקיים ללא קשיים לאחר פינוי היהודים, או שזקוק הוא, להמשך עבודתו התקינה, לכוחות עבודה גרמניים או פולניים? באילו ממדים? אם יש צורך לגייס כוחות עבודה פולניים, צריך לדאוג שהם יובאו בעיקר מהפרובינציות הגרמניות לשעבר, כדי שהאלמנט הלאומי הפולני ינוצל בשטחים אלה. את העניינים האלה אפשר להוציא לפועל רק על ידי שיתופן של לשכות העבודה הגרמניות שהוקמו בינתיים. 

6

העתק מהצו הזה יקבלו: המפקדה העליונה של הצבא, המיופה-כוח לענייני תכנית ארבע השנים (לידי השטאטס-סקרטר נוימאן), המיניסטריון לענייני פנים של הרייך (לידי השטאטס-סקרטר שטוקארט), מיניסטריון הרייך לתזונה וכלכלה (לידי השטאטס-סקרטר לאנדפריד) וכמו כן ראשי הממשל האזרחי בשטחים הכבושים³.

היידריך