דרכו של לוחם: זלנסקי, המכונה "דודק"
מתוך פרסומי מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, מס' 3, טבת, תשכ"ח
דרכו של לוחם: זלנסקי, המכונה "דודק"
שמו האמיתי של זלנסקי הוא פייבל דוד גלנצל. הוא נולד בכפר זלנזה בסביבות ז'שוב. ואם כי רוב שנות נעוריו עברו עליו בקראקוב, בחר לו את כינויו בזמן המלחמה על שם כפר מולדתו.
כרוב הצעירים היהודים בשנות העשרים הראשונות למאה הנוכחית, הצטרף גם הוא לתנועת הנער הציונית "השומר הצעיר", אשר בימים ההם עדיין לא סגדה למולך הסוציאליסטי האדום5.
בהשפעת החינוך הציוני שקיבל בשורות תנועה זו, וכנראה גם כתוצאה מנטיות אוואנטיוריסטיות סמויות שבאופיו, קם יום אחד, ברח מן הבית ובדרך-לא-דרך מגיע נער חולמני ונועז זה לחופי הארץ והוא רק בן ארבע-עשרה שנה.
למעלה משלוש שנים שוהה פייבל בארץ. הוא עושה בקיבוצים, הוא עוסק בעבודות שונות בערים. עובר את הארץ לארכה ולרוחבה, רוכש לו חברים וידידים, מתפעל מיופיה של הארץ השוממה וכולו משולהב מן הרעיון הציוני.
בשנות נערותו כבר הבין פייבל דוד שבדרך הרגילה לא תקום מולדת לעם. רק בכוח הנשק יקום הדבר, והנשק מאין יימצא?! הוא וחבריו מחליטים לאגור נשק והם שמו עינם ברובים הבריטיים החדישים שבידי ערבים השומרים על רכוש אדוניהם. הם מחליטים לערוך פשיטה על שומרי פרדס ולשדוד את נשקם.
תוצאות הפעולה היתה שפייבל דוד גורש מן הארץ וחוזר לפולין. בקראקוב מוסר פייבל דוד בחינות בגרות כאקסטרן ומתקבל לפקולטה למשפטים באוניברסיטה על שם "יגללו".
כבר בשנה הראשונה הוא נתקל באנטישמיות השוררת בין הסטודנטים הפולנים. הם זורקים את היהודים מספסלי הלימודים. הם חוסמים את הכניסות בפני היהודים. הם עורכים פשיטות על הבית האקדמאי היהודי וכדומה.
פייבל דוד מארגן הגנה ומנחית את מכותיו על ראשי הפולנים. הוא לא מסתפק בסטודנטים היהודים – הוא מארגן עגלונים, סבלים, קצבים, אנשים חזקים מפשוטי העם, מלבישם בכובעי סטודנטים ועורך פשיטות על הסטודנטים הפולנים עד שהם מפסיקים את התנכלויותיהם בעמיתיהם היהודים.
פעולות ההגנה והתגובות שלו גברו במיוחד, לאחר שבשנת 1930 נהרג סטודנט יהודי בשם גולדמן, תלמיד השנה הראשונה בפקולטה לרפואה. הסטודנטים היהודים עושים שפטים בפולנים, כשבראשם תמיד פייבל דוד. הוא גם נפצע פעמיים ונזקק לטיפול בית חולים.
בתקופת לימודיו היה פייבל דוד משך שנה ומעלה חבר הקורפורציה הרביזיוניסטית "אמונה" ואחד הפעילים בשורותיה.
בפרוץ מלחמת העולם השניה עוזב פייבל דוד את קראקוב עיר מגוריו ומקום עיסוקו כעורך דין מצליח ועובר לללמברג. וכאשר פרצה מלחמת גרמניה-רוסיה הוא יוצא ליערות, והצטרף כאמור לכוחות A.L.. הוא לוחם כפרטיזן ביערות ולעתים יוצא בשליחות הארגון לוורשה.
באחת השליחויות הללו הוא הלך ברחוב, ולפתע נקרו בדרכו שני זוגות משמר הגסטאפו, ומאוחר מדי להתחמק מעיניהם. דודק מחזיק את ידיו בכיסיו מכנסיו ובהן שני אקדחים טעונים. כאשר הזוג הראשון מתקרב אליו – הוא יורה בהם דרך הכיסים. הם נופלים מתבוססים בדמם, ובטרם הספיק הזוג השני לעמוד על המתרחש הוא מוציא את האקדחים מן הכיסים, יורה בשניהם בבת אחת והורג את הגרמנים.
על אף המהומה שקמה ברובע והמצוד אחריו הוא ממלא את שליחותו וחוזר ליער.
דודק שם לב שפרטיזנים יהודים הנשלחים לפעולות – רובם אינם חוזרים. הדו"חות מספרים כי נפלו בקרבות. הדבר חשוד בעיניו ופעם, כאשר נשלחו לפעולה יותר יהודים מפולנים, ביקש גם הוא להצטרף. הרשות ניתנה לו באי-רצון.
בדרכם הם צריכים לעבור נהר עמוק מים ורחב ידיים. בחוף מוכנות סירות קטנות, כל אחת לשני אנשים בלבד.
בהגיע שני הנוסעים הראשונים, לוחמים יהודים, לאמצע הנהר – החלה הסירה טובעת.
דודק בודק את יתר הסירות שנשארו על החוף. חשדותיו נתאמתו: הוא מוצא שתחתיות הסירות ודפנותיהן נסורות כך שבמאמץ מסויים הן תתפרקנה, וזה מה שקרה לסירה הראשונה.