הקונגרס הבינלאומי של פי"ר

מתוך: פרסומי מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, מספר 8, אפריל 1970

הקונגרס הבינלאומי של פי"ר

בימים ה-14-16 בנובמבר 1969 נתכנס בוונציה-איטליה הקונגרס השישי של הפדרציה הבינלאומית (פי"ר), כדי לציין את מלאות עשרים וחמש שנה לתום מלחמת העולם השניה ושחרור העולם מהסיוט הנאצי, וכדי למצוא ולהתוות דרכים למנוע ולקבוע, כי מה שקרה במלחמת העולם השניה לא יקרה עוד לעולמים.

היסטוריה ארוכה לארגון זה, שנוסד זמן קצר לאחר תום המלחמה. מטרות הארגון היו ברורות – למנוע הישנות מלחמות, למנוע אפשרות השמדת עמים, הבאתם לדין של פושעי המלחמה ומבצעי הזוועות מאז עליית היטלר לשלטון, החזרתם לחיים תקינים של כל אלה אשר סבלו מעינויי התופת הגרמנו-נאציים, הקניית לקח התקופה לדורות הבאים, הנצחת הלוחמים הגיבורים והקדושים וקיום קשר – אחוות הלוחמים והסובלים בני אומות שונות וגזעים שונים למען השרות רוח של רעות ושלום בעולם כולו.

ואכן, הצטרפו לארגון, עם ייסודו, רוב הארגונים של פרטיזנים, לוחמי מחתרת ואסירי המחנות מכל ארצות אירופה והארגון הוכר על ידי הכל וכולם התייחסו אליו בכבוד.

כאשר החלה המלחמה הקרה בין המזרח למערב, בתום ירח הדבש הקצר, וכאשר המלחמה הקרה החריפה והלכה – היו לה השלכות גם על הארגון הזה, חלק מנציגי ארגונים ארציים מערביים עזב או התפלג מפי"ר והקים ארגון שני או מתחרה בשם או.אי.ר.ד. ארגון בינלאומי של אנשי ההתנגדות ואסירי המחנות.

בעוד פי"ר מקיים את מקום מושב המזכירות הראשית בווינה, מקיים או.אי.ר.ד. את מרכזו בבריסל.

משך השנים גברה והלכה ההשפעה הקומוניסטית בפי"ר, אם כי באופן רשמי זהו ארון לא פוליטי, הרי למעשה רוב ראשי הארגון הם חברי המפלגה הקומוניסטית ועושי דבריהם של ראשי המפלגה הקומוניסטית העולמית, באשר אנשי ארצות רוסיה ומזרח אירופה מהווים למעשה רוב בארגון, על אף העובדה שפי"ר מורכבת מכחמישים ארגונים מעשרים ושלוש ארצות מן המזרח והמערב, כולל ישראל.

לעומתו, או.אי.ר.ד. גם הוא התפתח וגדל ומקיף עשרות ארגונים מהרבה ארצות כולל ישראל, עדיין נשאר הארגון הקטן משניהם. אך ארגון זה הוא מערבי מובהק.

ביחס לישראל השתדל פי"ר להיות קורקטי ונייטרלי, אפילו אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר כל העולם הקומוניסטי נעמד נגדנו וגם נואמים בוועידת פי"ר התקיפו את ישראל, הרי החליטה מועצת פי"ר, לאחר דיונים ממושכים בדצמבר 1967, לא להכניס את ראשה בסכסוך הישראלי-ערבי וקיבלה החלטה שפי"ר נעמדת בעניין זה מאחורי החלטת מועצת הבטחון מנובמבר 1967.

ועידת פי"ר הנוכחית אישרה החלטה זו מחדש. ובהחלטה אחרת שנתקבלה נאמר, כי "יותר מאי-פעם, חייבים לוחמי תנועת ההתנגדות להיאבק, וקודם כל בארצותיהם הם, נגד כל גילוי של גזענות, הבאה לידי גילוי בצורה של אנטישמיות וכן נגד כל אפליה אחרת של עמים".

לעומת פי"ר – או.אי.ר.ד. הוא ארגון פרו-ישראלי מובהק, ראשי הארגון הם ידידי ישראל ועומדים לימינה בכל עת, בכל מועצה או ועידה של ארגון בינלאומי זה מתקבלות החלטות תמיכה חמות בישראל, קיומה ובטחונה. 

שאלת ההצטרפות

ארגון הפרטיזנים בישראל לא הצטרך לאף אחד משני הארגונים, הרכבו המיוחד של הארגון בישראל המקיף את כל צבעי הקשת של הציבוריות-התנועתית-מפלגתית (פרט לקומוניסטים) לא הגיע בכל דיוניו הרבים בנדון לידי החלטה לאיזה משני הארגונים להצטרף, חלק מן החברים היה בעד הצטרפות לפי"ר השמאלני וחלק בעד הצטרפות לאו.אי.ר.ד. הימני, ועל כן נהג הארגון לשגר את נציגיו לוועידות שני הארגונים גם יחד בסטטוס של משקיפים. לנציגי ארגון הפרטיזנים ניתנה האפשרות להופיע בנאומים מעל במות שני הארגונים, להשתתף בדיוני הוועדות השונות, להכניס הצעות החלטה שונות וכמעט לא נבדלו משאר צירי ובאי הוועידות אלא בזכות ההצבעה, שלא היתה להם ובחוסר אפשרות להיבחר במוסדות המנהליים של הארגונים.

כך נמשכו העניינים שנים רבות, עד שבאחד הימים הודיעו מנהיגי או.אי.ר.ד. כי החליטו לבטל את מעמד ה"משקיפות". אם ברצון הארגון להצטרף כחברים, יתקבלו בכבוד; ולא – לא יוכל עוד הארגון להשתתף בוועידותיהם.

בשנים הבאות המשיכו נציגי ארגון הפרטיזנים להשתתף בוועידות פי"ר כמשקיפים – כי אלו לא התנו שום תנאים בנדון, עד לוועידה האחרונה שנתקיימה כאמור בוונציה בחודש נובמבר האחרון.

ארגון הפרטיזנים הישראלי שיגר לוועידה בוונציה שני נציגים, את הא' שלום סטפן גראיק ואת חיים לזר. הנציגים יצאו לדרך תוך תקווה, כ גם הפעם ינהגו בהם כפי שנהגו בכל הוועידות. אך בהגיעם לשם נתברר להם, כי נוכחותם כמעט ואינה רצויה עוד, והסיבות: בינתיים החריף הגוש המזרחי את התקפותיו על ישראל, ורובם של נציגי ארצות מזרח אירופה לא רצו לראות בקרבם ישראלים, ומה עוד שאינם כלל חברים בארגון, והשנית גם מנהיגי פי"ר החליטו בינתיים כי אינם רוצים עוד במשקיפים, מי שהינו חבר – מתקבל בכבוד הראוי לו, כגון נציגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) שהם חברים בארגון (ויש לומר לשבחם, שהגנו בתקיפות ובכבוד על עמדתנו בסכסוך המזרח תיכוני בינינו לבין הערבים). היתה זו הפעם הראשונה שלא ניתן לנציגי ארגון הפרטיזנים לשאת את דברם מעל במת הקונגרס, על אף יחסם האוהד כלפיהם מצד הנציגים האיטלקיים, האוסטריים, ההולנדים, הבלגים וחלק מן המשלחת הצרפתית רבת ההשפעה. ואם כי יושב ראש הקונגרס בירך מעל הבמה את בואם ונוכחותם של נציג ארגון הפרטיזנים מישראל, הרי בתום הקונגרס הודיעו להם כי לא יוכלו עוד להשתתף בעתיד בוועידות ובקונגרסים כמשקיפים.

בין כל שאר הבעיות שנדונו בקונגרס בוונציה, תפסה בעיית המזרח התיכון מקום נכבד. נציגי הגוש המזרחי דרשו כמובן לגנות את ישראל אך מאמציהם עלו בתוהו. הקונגרס לא נכנע לדרישתם ונתקבלה ההחלטה לעמוד מאחורי החלטת מועצת הבטחון כדלעיל. כן נתקבלו החלטות בנושאים שונים שעמדו על סדר יומו של הקונגרס, כגון השלום בעולם, המלחמה נגד הניאו-נאציזם, תפיסתם והבאתם לדין של פושעי המלחמה הנאציים, בעניין שילומים ושיקום רפואי לנפגעי המלחמה והמחנות, על פעולות הנצחה, פעולות תרבותיות, היסטוריות וכדומה.

בקונגרס לקחו חלק מאה ושמונים צירים בעלי זכות בחירה ומאה ושנים-עשר אורחים מעשרים ושתיים ארצות, כולל ישראל. 

היחידי ש"העז"

היחידי מבין משלחות הגוש המזרחי שלא נרתע מלקיים יחסים עם הנציגים הישראליים היה ראש המשלחת הסובייטית, המפקד הפרטיזני הגנרל א.פ. פיודורוב, מעוטר פעמיים "גיבור ברית המועצות", שהינו כעת חבר הסובייט העליון ומיניסטר הסעד של אוקראינה.

הכרנו אותו מקרוב בקונגרס שנתקיים בסוף 1965 בבודפשט ואז קיימנו עמו שיחות רבות על תקופת הפרטיזנים, על הלוחמים היהודים הנועזים והגיבורים שנלחמו תחת פיקודו. יש לו, אמר אז, הרבה ידידים מפיקודיו בישראל, הוא זכר רבים מהם בשמותיהם והתעניין באורח חייהם בארץ וביקש למסור לכולם דרישת-שלום חמה והערכתו אליהם.

אז, בבודפשט, העלינו בפניו את הרעיון, שיוזמן לבקר בישראל על ידי פיקודיו לשעבר, והוא אמר שיענה בשמחה להזמנה.

כעת, בקונגרס האחרון בוונציה, כאשר נציגי משלחות הגוש המזרחי נמנעו מלקיים כל מגע עמנו, היה זה הוא ש"העז" לגשת אלינו ולהביע את שמחתו לפגישה המחודשת עמנו, ושוב הירבה להתעניין בפיקודיו לשעבר החיים בארץ ושוב שיגר להם דרכנו את מיטב איחוליו.

לאחר קבלת הפנים הצוננת והכמעט עויינת שקיבלו נציגי ארגון הפרטיזנים בקונגרס האחרון של פי"ר בוונציה ולאחר קבלת ההודעה שלא נוכל עוד להוסיף ולהשתתף בדיוניהם כמשקיפים, נעמד ארגון הפרטיזנים בישראל לקראת הדילמה: לאיזה ארגון בינלאומי להצטרף כחברים – לפי"ר, שהינו הארגון הגדול, אשר בו נמצאים אלה אשר יחד עמם, שכם-אל-שכם, נלחמנו ביערות ובמחתרת באויב הגרמני כמיטב יכולתנו, אם אפילו ארגון זה הוא כיום עויין לנו, אם כי באורח רשמי אינו מודה בכך; או להצטרף לארגון הבינלאומי המערבי, או.אי.ר.ד., שהינו אמנם קטן מפי"ר אך הוא ארגון ידידותי ומוכן בכל עת לתמוך ולעזור למדינתנו במאבקה ובמלחמתה.

מועצת הארגון קיימה באחרונה שני מושבים ודנה באריכות בסוגיה זו, וברוב קולות החליטה המועצה להצטרף כחברים לארגון המערבי או.אי.ר.ד.

לא מן הנמנע, כי באחד הימים יתפלגו או יפרשו הבלתי מרוצים מהחלטה זו – יתארגנו ויבקשו להתקבל כחברים בפי"ר.

העתיד יוכיח גורל ניחושים אלה.