יומן, 14.1.52 (עמ' 11-13)
שילומים – הופיע בחוברת
14.1.52 (עמ' 11-13)
ביום ב', ה-29.10.51 בערב נפגשתי במקרה עם ד"ר מרק דבורז'צקי בקפה "פאר". משך שעתיים ומעלה שוחחנו בעניין השילומים מגרמניה והפלגנו בזכרונות על תקופת הגיטו. הוא סיפר לי על אסיפת אנשי הרוח ועמדתם השלילית למו"מ עם גרמניה. כן סיפר על פגישתו הקרובה עם בן גוריון בעניין זה. המשלחת היא בת שבעה חברים. ביקשו מא.צ. גרינברג שגם ישתתף במשלחת אולם לדעתו טוב יהיה אם אנשי המשלחת יהיו כולם מהנאמנים למשטר הקיים במדינה, ולא אלו הידועים בהתנגדות החריפה גם למשטר וגם לנושאיו. הוא עוד הוסיף ואמר שהוא ימצא הזדמנות נאותה להגיד לבן גוריון מה שיש לו להגיד בשאלה זו באופן פרטי.
ד"ר דבורז'צקי התרעם על פעולות בית"ר הנפרדות נגד המו"מ. לדעתו צריכה ההתנגדות להיות אל-מפלגתית, דבר שגם אני מסכים אתו בכל לבי, והופעת צעירים במדי בית"ר עלולה להביא נזק יותר מתועלת. הקהל ממפלגות מנוגדות יראה בכך פעולה מפלגתית, יסיקו שבית"ר רוצה להיבנות על חשבון זה ועל כן גם לא ישתתפו בתנועת ההתנגדות הכללית. כאשר הערתי לו שבית"ר ללא ספק תעמיד את עצמה לרשות גוף או מוסד אל מפלגתי לכשיקום, ותשמע להוראות הגוף הזה באם הוא באמת יפעל, אמר ד"ר דבורז'צקי שעדיין לא הוחלט על פעולות איזו שהן. הוא מחכה לראות מה תהיינה תוצאות הפגישה עם בן גוריון ועל כך גם לא יהיה מציאותי שבית"ר יעמיד את עצמו למשל לרשותם של אנשי הרוח. הערתי לו שאם כך הוא המצב, הרי תבוא ברכה על כל מי שנוטל יוזמה ופועל.
הד"ר המשיך ואמר שאמנם הוא איש מפא"י מובהק, אולם הוא מוכן ללכת עם מפלגתו עד גבול מסוים. עניין השילומים מגרמניה הוא לדידו למעלה מכל שיקול מפלגתי, ובמקרה ומפלגתו תנקוט עמדה רשמית חיובית למו"מ, הרי הוא, ד"ר דבורז'צקי , לא יקבל מרות בשאלה זו. הוא סיפר לי שבתוקף תפקידו הוא מבקר בקיבוצים ושם נתקל בהד חי וער לשאלה זו. לדעתו אפשר להקים תנועת התנגדות חזקה, אם כי הוא מסופק אם יהיה בכוחה של תנועה זו להשפיע על מניעת המו"מ. מעניין שאנטק צוקרמן, א. קובנר, זרובבל ואחרים מאנשי מפ"ם לא נענו להזמנה ולא באו לאספה, והסופרת רחל אורבאך שהשתתפה באספה לא רצתה לחתום על הכרוז שפורסם בשם אנשי הרוח, אלא אם כן תמצא מקודם נוסחה מתאימה שתהלום את השקפותיה המפ"מיות.
לאספה הבאה יזמינו גם אותי. לאספה הראשונה לא הוזמנתי כי לא ידעו את כתובתי ולא מתוך זדון או כוונות איזו שהן.