יומן, 27.1.52 (עמ' 15-18)

27.1.52 (עמ' 15-18)

בשבת לפני הצהריים ביום ה-3 בנובמבר של השנה החולפת בא לבקרני פאשא רייכמן. מובן ששיחתנו נסבה בעניין השילומים והתחלנו לחשוב ולדון  על הפעולה שאפשר לנקוט בה כדי למנוע מו"מ ישיר עם גרמניה. סיכמנו שכדאי לשתף בדיונים גם את זלמן ואת אברהם סוצקבר. ובכן, כולם התכנסו בביתי והתחלנו לדון בבעיה.

זלמן מסר אינפורמציה על הפגישה בין אנשי הרוח לבין בן גוריון, שהתקיימה יומיים לפני כן. בן גוריון רגז מאד עליהם על שהזמינו מסיבת עיתונאים לאחר פגישתם אתו, והוא דיבר איתם כאחד הריקים והפוחזים. הוא הצטעק עליהם ואמר שהוא לבד יכול לקרוא מסיבת עיתונאים, באם ירצה להגיד משהו, ואין הוא חייב למסור הודעות לעיתונות דרכם. ולעצם העניין אמר, שהוא יודיע מעל בימת הכנסת מה שיש לו להגיד, ושלישית יש עוד לברר אם בכלל יהיו הגרמנים מוכנים לשלם סכום כלשהו. אם כן – רק אז תבוא החלטה בדבר המו"מ.

פאשא טען ואמר שכל הדיון על המו"מ עם גרמניה והמו"מ עצמו אפשריים כעת רק בגלל שבזמנו לא נקמנו. לדעתו גם כעת לא מאוחר. סוצקבר עבד על העובדה שביום הגיע הנציג האוסטרי לישראל לפני שנה ומעלה, נתלה ברחוב הירקון בתל אביב שלט גרמני. עד היום לא נמצא אף עיתון או אדם ביישוב שירים את קולו נגד חרפה זו.

הוא סיפר שנודע לו, וכן ידוע הדבר ברבים שאותו בית חרושת גרמני שייצר את ה"ציקלון", גז הרעל בו השתמשו בתאי הגזים, מייצר כעת מוצרים קוסמטיים ונשים יהודיות קונות מוצרים אלה ומשתמשות בהם. כן העלה זכרונות ממשפט נירנברג, אשר בהיותו עד רצה לירות בגרינג שיש על ידו ולהמיתו. אולם איליה ארנבורג אמר לו שהדבר יתפרש נגד ברית המועצות, ואין לעשות את זה. בנוגע לעניין כעת – הרי לדעתו צריך משהו לעשות, אבל לא יודע מה ואיך לפעול.

פאשא מצדו סיפר שעבודתו עשתה מאמצים גדולים כדי להכניס פצצות באולם בית המשפט בנירנברג, אולם דבר זה לא עלה בידם מחמת השמירה המעולה מסביב לבניין ובתוכו. בפגישה זו לא באנו לסיכום מעשי והוחלט להוסיף ולהפגש. אולם עד היום טרם נפגשנו (קבוצה זו יחד) לפגישות ולדיונים נוספים.