אף על פי, בסימן תקלות

חיים לזר-ליטאי, מתוך הספר: אף על פי – ספר עליה ב', תל אביב 1957

 בסימן תקלות

כבר הלילה הראשון עמד בסימן תקלות. סערה עזה התחוללה וטילטלה את האוניה כאילו היתה צעצוע. בשצף-קצף הסתערו הגלים על דפנות האוניה והציפו את הסיפון וכל אשר עליו; נחשולים אדירים נשאו את האוניה אל-על והורידוה תהומה וכל רגע נדמה היה כי היא עומדת לרדת למצולות. האנשים אחוזי פחד. בכל כוחותיהם הם נאחזים במצעים שעליהם הם שוכבים או יושבים צמודים זה לזה. בחילה חזקה תוקפת אותם וכולם מקיאים. מן ההכרח ליצור שרשרת אנשים מבטן האוניה עד למעקה, כדי להוציא את הדליים העוברים על גדותיהם ולשפכם לים. זו עבודה בלתי-נעימה, מזוהמת, אך היא נעשית באמונה ובמהירות. הדרישה לדליים ריקים גוברת, והם עוברים ביעף מיד ליד.

למחרת רגע הים. הם עוברים על פני הנמל הבולגרי ווארנה ואוספים קבוצה של ארבעים בית"רים מבולגריה, המגיעים אליהם בסירה, הרחק בים, כי אין השלטונות מרשים לאוניה להיכנס לנמל.

בלילה השני שוב פוקדת אותם סערה. עתה הם כבר למודי נסיון… לפתע מבחינים כמה מן הנוסעים כי הצנימים במחסן נרטבים. הם משערים כי נפרץ פרץ באוניה ומי הים חודרים לתוכה. כדי למנוע בהלה פוצחים הבית"רים בשירה, והמלחים עורכים בינתיים בדיקה קפדנית. נתברר, כי מיכל המים המתוקים נסדק, והמים נוזלים החוצה. ושוב מסתדרת שרשרת ארוכה והדליים עוברים מיד ליד, מבטן האוניה למעקה, והמים המתוקים נשפכים לתוך הים.

תקלה זו היא הרת תוצאות מעציבות. לאחר שהולחם המיכל ציווה רב החובל למלאו מי ים, כדי לשמור על שיווי משקלה של האוניה. גם שארית מי שתיה נעשתה איפוא מלוחה, ואנשי האוניה נכנסו למשטר מים חמור. תחילה אין האנשים יודעים אם לשמוח או להתעצב; צריך לשמוח שהאוניה לא נפגעה, להתעצב – שנשארו בלי מי שתיה. אולם עד מהרה שוכחים האנשים את סכנת הטביעה; עליהם להסתגל למציאות יום-יומית של מחסור במי רחצה ושתיית תה המבושל ממים מלוחים. מה עוד שאחר כמה ימים מתברר כי לא רק הצנימים נפגעו ממי השתיה, גם מלאי הלחם, הביסקוויטים והנקניק נרטבו ויש צורך להטילם הימה. את מקום הלחם תופסות פיתות הנאפות בתנור של מטבח המלחים ומתחלקות לכל ארוחה במנות קצובות. בעטיו של מאפה זה לקו רוב הנוסעים בשלשולים קשים, ועתה מזדנב במשך כל שעות היממה תור ארוך ליד בתי השימוש, שגם במצב בריאות תקין אין הם מספיקים למספר אנשים כה רב.

על כל אלה נוספה הצפיפות הרבה ששררה באוניה. המצעים הותקנו קומות קומות ולכל אחד מן הנוסעים הוקצה שטח מצומצם ביותר. הם ישנו שורות שורות, ורק מעבר צר בין שורה לשורה.

לדוקטור פאול ולאנשי מפקדתו היה ברור כי בתנאים אלה לא תוכל הנסיעה להצליח אם לא ישרור סדר ונקיון בין הנוסעים ועל כן נקבעו כללים מדוקדקים להתנהגות הנוסעים, ששמו את הדגש על שמירת הנקיון ומשטר מים חמור. בימים הראשונים לא נתנו הנוסעים את דעתם על חומרת ההגבלות, בהיותם בטוחים כי בעוד שבוע יגיעו למחוז חפצם. איש מהם לא העלה על דעתו אלו הפתעות עוד יזמן להם הגורל.

בעבור האוניה על יד גליפולי נערך מסדר רב רושם לציון זכרו של יוסף טרומפלדור בתלבושת בית"ר מלאה ודוקטור פאול נאם בפניהם, שעה שיתר הנוסעים מצטופפים סביב.

הם מתקרבים לקפריסין ומתכוננים לפגוש את הספינה "ארטימיסיה", שנועדה להעביר את הנוסעים לחופי הארץ, והנה פוקד אותם מקרה המוות הראשון. אחד הנוסעים, גרוס שמו, כבן חמישים, קיבל דלקת ריאות חמורה ומאמצי ארבעת הרופאים שהיו באוניה להצילו עלו בתוהו. למחרת חלה נוסע אחר, רודולף בריקנר, כבן שלושים וחמש. הפעם קובעים הרופאים אבחנה מטילת אימים: דלקת קרום המוח.